הקריאה של אביגדור פלדמן לסופר דויד גרוסמן שלא לקבל את פרס ישראל מייצגת את כל מה שהזוי, מקומם ומדכא בשמאל הישראלי הנוכחי. גרוסמן לא מקבל את הפרס מהשלטון הנוכחי אלא מהמדינה (שהשלטון הנוכחי מייצג. קוראים לזה דמוקרטיה). והעובדה שאדם כמו נפתלי בנט מעתיר שבחים רבים כל כך על סופר שהפוך ממנו בהשקפותיו היא מחמאה לדמוקרטיה הזו.
האובססיה הלאומית סביב עומרי כספי מאפילה על כל גילויי הפרובינציאליות שנרשמו כאן בעבר. וממש לא חסרו כאלה. מדי יום מתקיים בתקשורת דיון קדחתני, שנע באופן מאני־דפרסיבי בין הכתרתו כהפתעה הגדולה של ה–NBA והאפשרות הנוראית שבמסגרתה ישוחרר מקבוצתו הנוכחית. בהשוואה לטירוף הזה, אפילו העיסוק הקודם בהדחתו של דיוויד בלאט נראה פתאום כמו עיתונות במיטבה.
התרעות פיקוד העורף