אין ספק שהיחס לצמחונות ולטבעונות הולך ומשתנה. מרעיונות אוונגרדיים של נישות סהרוריות בלבד הם הפכו לדרכי חיים נפוצות ומקובלות. בכל אירוח לפחות סועד אחד יגדיר את עצמו כ"סוג של צמחוני" (לרוב ה"סוג של צמחוני" רק מנסה לפתח "סוג של שיחה" על עצמו, כדי להפוך את עצמו ל"סוג של אישיו" ושידברו על הרגלי האכילה המשעממים שלו). אבל יותר ויותר ישראלים רואים בצמחונות חלופה תזונתית אמיתית.

הבית שלי, למשל, מורכב מילד קיצו–צמחוני (צמחוני קיצוני), אידיאולוגיסט אמיתי שכשהוא רואה נקניק או מריח המבורגר, הוא סותם את האף, מסתלק מהמקום ועושה ברוגז עם העולם למשך יממה. אני חצי–צמחוני שעדיין אוכל דגים ופירות ים מטעמים בריאותיים תועלתניים, ואילו אבא שלי הוא אנטי–צמחוני שעדיין זורק שיפודים על המנגל בלי למצמץ. לפחות מבחינה תזונתית, הדור הולך ופוחת, לפחות באכילת בשר.

אם המגמה הזאת תימשך, בשנת ה–80 למדינה במקום על האש בפארק, נערוך שולחנות עם פלטות של עגבניות שרי ופלפלים. הטיפוס הישראלי שהיה עומד עם כפכפים ומנפנף במיומנות מעל נתחי בשר, יוחלף בישראלי חדש, שיודע כמה זמן צריך להשרות קטניות. גם דמות החייל הקרבי תשתנה, והוא יצעד על קיבתו שתורכב משעועית אזוקי ועלי מנגולד, ויהפוך אותנו לצבא המוסרי בעולם, אבל גם יקטין בהכרח את כוח ההרתעה שלנו. כי איזה אויב ייבהל מלוחם שניזון מטופו?



ברשת הופץ השבוע סרטון שמזעזע את המפורסמים. הזמר איתי לוי לא מאמין לאכזריות שנגלית לפניו, שימי תבורי ויהודית באומן נחרדים מהמראות הקשים, פירה וברקו מסתכלים במסך מבועתים ולא מסוגלים להמשיך לצפות בשחיטה הזאת, כאילו הם עצמם לא שחטו לפני כמה ימים את מני נפתלי. יאיר נתניהו משתומם, נדהם לראות את מה שעושים לפרגית האומללה בסרטון. בהתחלה חשבתי שהוא מדבר על חשפנית מה"פוסיקט", אבל אז הבנתי את ההקשר. הם מצולמים כשהם צופים בתחקיר על בית המטבחיים בחיפה.

את הסרט עשו "קירות שקופים", טל גלבוע וחבורה של טבעונים, שהם בעיקרון הזרוע הצבאית של הצמחונים. בתחקיר מתועדים בעלי חיים אומללים שעוברים שחיטה תוך כדי התעללות בדרך לאריזתם ושיווקם כ"אוכל". תופסים אותם, חותכים אותם בעודם בחיים, מושכים אותם בזנבותיהם, נועצים בהם מקלות חדים ומתאכזרים אליהם, רק כדי לזרז את מותם בדרך לפס הייצור של תעשיית הבשר. הרצון של החיות לשרוד מפריע לעובדי בית המטבחיים לסיים את יום העבודה.

הצופה לא רואה את התחקיר עצמו, אלא רק את התגובות המזדעזעות של הידוענים, מתוך מחשבה שאם זה מזעזע אותם, זה חייב לזעזע גם אותך. האדם לא יכול להזדעזע לבדו. הוא צריך מישהו מהטלוויזיה שיתווך לו זעזוע וידגמן לו מבחר תגובות אפשריות. למשל, "וואי וואי וואי", "פי, יא אללה" ו"אני לא מסוגל לראות את זה יותר". כי הרי מאסנו בסרטונים רגילים של חיות הנשחטות ללא חמלה, כי זה "לא נעים לנו", וכשלא נעים לנו אנחנו סוגרים ושמים שיר חמוד של אד שירן.

אבל מעכשיו לא נוכל להתעלם יותר, עלינו מדרגה ברמת הזעזוע. כי הפעם אלה סלבס שמצולמים כשהם רואים את החיות הנשחטות, וקשה להם עם זה. כלומר, קשה לסלבס. הם עצמם עוברים מעין התעללות, רחמנא לצלן. אומר לעצמו הצופה, מילא העיזה, אבל שאופירה ברקוביץ' תסבול? אי אפשר להיות אדיש לאופירה. אין סיבה שלא להזדהות עם הסבל של שימי תבורי ויהודית באומן, במיוחד אחרי מה שהם עברו בחיים עם הגירושים הכפולים וההתנכרות של הבנים של שימי לנישואים החדשים. ובמיוחד קשה שלא לחוש אמפתיה למה שעובר על איתי לוי, כשהוא צופה בפרה תלויה הפוך, הוא ממש נגעל באופן אותנטי. וראינו את איתי, עד כמה הוא אותנטי, ואיך שהוא מסור לטיפול באמו, תוך כדי תחזוק של קריירת המוזיקה שלו. אז אם הוא מסיט את המבט מהמסך, נושך שפתיים ואינו יכול לצפות עוד, נראה שזה באמת חמור.

ואם יאיר נתניהו, שעיניו כבר ראו מראות קשים ומזעזעים של התעללות בחלש, לכאורה, ואם פרשות 1000 עד 4000 לא שברו אותו, וגם ההקלטות של אמו ושלו עצמו לא ריסקו אותו; אז אם הוא אומר אינני יכול עוד מול סרטון החיות המובלות אל מותן, זה בטח יוביל לצמחונות כללית או לפחות ל"סוג של ישנה משהו למישהו".