1. תגידו מה שתגידו על המפכ"ל רוני אלשיך, אבל הוא "משחק אותה". אולי הוא לא מבין בנושאים שקשורים לשוטרי מקוף, למשטרת התנועה ולשיטור הקלאסי (והוא לומד מהר), אבל בתחום ניהול החקירות - את המרחק שהוא נסע ברוורס, לא רבים נסעו קדימה. עשרות שנות ניסיון בחקירות, פיצוחים, פענוחים, גיוס סוכנים למידע, הרדמה והרעדה, את כל אלה מביא כעת אלשיך לידי ביטוי בגל הפרשות הנחקרות.
גם ב"תקשורת מבצעית" הוא מבין מצוין, אף על פי שב"תקשורת המנהלתית" בוודאי יש לו לקחים משלו. המפכ"ל הוא אדריכל מלאכת המחשבת של החקירה הנחשפת בימים אלו לנגד עינינו. הוא הרדים חלק מהנחקרים, גרם להם להבין שהחקירה מאחוריהם, ניהל מהלכים סמויים ויעילים והגיח מהאגף.
רוני אלשיך יותיר במשטרה מורשת של חקירות איכות. אנחנו, האזרחים הפשוטים, רק מקווים שניהנה מזה במעלה הדרך גם בתחום מקרי הרצח, עבירות הרכוש והפשיעה החקלאית הגואה.
2. סיור וירטואלי במוחם הקודח של שרי ושרות הליכוד בימים אלה היה יכול להניב עשרות כותרות ותובנות. שעות רבות ביום הם משקיעים ב"הערכות מצב", ב"מה יהיה?", ב"איך למקם את עצמי?", בשאלה "האם להיות הראשון?", "איך זה ייראה?" וכו'. רובם הגדול כבר הפנים כי גודש החשדות, כמות החקירות והראיות המצטברות וסט עדי המדינה - כל אלה עלולים לקצוב את ימיו של נתניהו בראשות הממשלה והליכוד. הם יודעים עוד שרוב הציבור הישראלי מזדהה עם עמדות הליכוד ושנתניהו עלול להפוך מנכס גדול לנטל גדול, ולהביא למצב שבו על מנת להציל את "המחנה הלאומי" יהיה צורך לוותר על נתניהו.
השרים ששותקים כמו דגים מקפידים להביע "תמיכה בלתי מסויגת" בראש הממשלה כדי לא להיחשב כ"בוגדים", אבל הם יודעים את האמת. הפער בין מה שהם אומרים על הפודיום לבין מה שהם אומרים בשיחות רקע לעיתונאים הוא כגודלו של האוקיינוס ההודי. השרות והשרים הללו ממולכדים. הם לא יכולים להקדים את כחלון, את בנט ואת הסיעות החרדיות, ויש עליהם מורא גדול של "מרכז הליכוד". חברי המפלגה לדורותיה ידעו תמיד, בניגוד למפלגת העבודה, לכבד את מנהיגם, לשאת אותו על כפיים, לגבות ולתמוך בו. כך עם בגין, כך עם שמיר, כך עם נתניהו.
אבל השרות והשרים יודעים דבר נוסף - הם יודעים שאם הם לא ידאגו להתנער בזמן, להתריע, לשמור על הדמוקרטיה ועל טוהר המידות, הם עלולים לשלם את המחיר ביום הדין. הבעיה היא שפגישה בהשתתפות שניים־שלושה שרים משמעותה "פוטש", ואימת בלפור עודנה תקפה וקיימת. גם גדעון סער מבין את זה כשהוא מדבר בפומבי, ובוודאי השרים המכהנים. בינתיים זה עוד סביר במיוחד כאשר כחלון ובנט מגבים - אבל היום קרוב. קרוב מאוד.
להוקרה ולהערכה ראויים אנשי הימין האידיאולוגיים, עו"ד נדב העצני, פרופ' אריה אלדד, יובל שרלו ולאחרונה ישראל הראל ואחרים, אשר העזו להתייצב
מול נתניהו בעניין הערכי־מוסרי, למרות שאין להם חלופה ראויה יותר ממנו לשמור על מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון.
אל יהא הדבר קל בעיניכם.
3. בבחירות 99', במטהו של בנימין נתניהו שסיכם קדנציית כהונה ראשונה שלוותה בחקירת משטרה ב"פרשת המתנות", התהלך יחף היועץ האסטרטגי ארתור פינקלשטיין ז"ל שניהל את הקמפיין נגד אהוד ברק. וככה בערך הוא אמר לנתניהו, לפעילי המטה, ליועצים ולפרסומאים: כשהציבור צריך לבחור בין מנהיג טיפש למנהיג גנב - הוא תמיד יבחר בגנב, כי הוא חכם יותר, מתוחכם יותר ויעיל יותר.
במקרה ההוא נתניהו הפסיד בבחירות והוריש את הליכוד לאריק שרון, אבל העובדה שארבעה ראשי ממשלה שכיהנו כאן נחקרו באזהרה במשטרה (נתניהו, ברק, אולמרט ושרון), מלמדת שכנראה היועץ האסטרטגי הוותיק ידע על מה הוא מדבר.
4. אם ינסה נתניהו להקדים את הבחירות כדי להקדים מצב שבו יוגשו כתבי אישום וכדי להעמיד את היועץ בפני מציאות שבה הציבור מעדיף אותו על פני החוק - הוא עלול להיתקל במציאות שעדיין לא הייתה כאן בעבר. ישראל 2018 איננה אותה מדינה של לפני חמש שנים. אני אומר זאת בצער ומטיל חלק מהאשמה על נתניהו עצמו, שבחר ללכת בנתיב ההישרדות הפוליטית ונוקט שפה קשה של הסתה, פילוג ושלילת אמון הציבור מגורמי אכיפת החוק והתקשורת. גם הרשתות החברתיות מאיצות את התהליך. אם נתניהו יוביל מהלך של הקדמת בחירות כדי להביך את המשטרה והפרקליטות, יתפרש הדבר כ"גניבת המדינה", באופן שיוציא אנשים לרחובות ועלול להביא אותנו חלילה אל ספו של מרי אזרחי. גם נשיא המדינה ישים עצמו קרוב לוודאי בפרונט.
אני מקווה שישראל מספיק יקרה ללבו של נתניהו, שלחם עבורה שנים, שכל בה את אחיו יוני ז"ל, ומוביל אותה שנים רבות. אני מקווה שהיא תהיה יקרה לו מכדי "לשרוף את המועדון". יש לזכור כי למרות המצור המתהדק סביבו ועדת עדי המדינה שהפכו מבעלי משרות אמון למפלילים, ולמרות הסירחון הנושב מהחשדות - עדיין ראש הממשלה חף מאשמה ונהנה מחזקת החפות. רק הוא יודע את האמת, רק הוא יכול להעריך את עוצמת הראיות ואת סיכויי ההרשעה. יש לקוות כי ינהג נכונה.
5. כששמותיהם של יועצי התקשורת והאסטרטגיה עלו השבוע שלא בטובתם אל הכותרות, אמרתי שאני בטוח שאף אחד בחדרי החקירות לא שואל אותם על ייעוץ תקשורת, על אסטרטגיות, מסרים ודעת קהל, וגם לא על דרכים אפקטיביות לניהול משברים. הם לא נחקרים על ייעוץ תקשורתי, אלא על דברים אחרים.
סיפרתי השבוע על העצות שנתן לי לבקשתי איתן הבר, ביום שנתמניתי, איש צעיר, לתפקיד יועץ התקשורת של יצחק רבין ז"ל, וככה אמר לי: "בעוד חודש־חודשיים, לכשתתבסס בתפקידך, תוכל להניע אוגדות, לחלק הוראות ואפילו להזיז את פיקוד הדרום צפונה, יהיה לך קשר עם וושינגטון, קהיר וקונגו, ואתה עלול להפוך לשיכור ולא מיין. חשוב שתשנן לך כל בוקר שלושה דברים: הראשון - אתה לא השייח', אלא הכלב של השייח'; השני - תוודא כל בוקר שהשתן זורם לך למטה ולא למעלה; והשלישי - זכור בכל יום את היום האחרון שלך בתפקיד שאינך יודע מתי יגיע אל סיומו. היום שבו תארוז את יתרת מיטלטליך מהשולחן לארגז ותעזוב מהדלת האחורית, כאשר ברקע תשמע את תזמורת צה"ל מקבלת את ראש הממשלה החדש, ויועצו כבר בדרך לחדרך לשעבר". השתדלתי... זה קשה מאוד.
6. ביום שלישי השבוע, בתוך כל הדיווחים והכותרות המגעילות, נסעתי לקיבוץ להב בדרום הירוק והמקסים - בואכה דרום הר חברון, לבקר את ידידי ניר זמיר, המשמש כיום כיו"ר הקיבוץ. לפני שנים רבות היינו שנינו חברים בהנהגה הראשית של השומר הצעיר והוא היה זה שריכז את ועידת הבוגרים של התנועה. באותה שנה הוא הטיל עלי, ללא כל הכנה מוקדמת, להיות "אחראי על הדוברות". זו הייתה פקודה ואני ניגשתי למלאכה הזו לראשונה בחיי בחיל ורעדה - וכל היתר היסטוריה.
אני חייב לו, לניר זמיר, את המקצוע שלי ושמחתי לשמוע ממנו שהוא מתמודד כעת לראשות המועצה האזורית בני שמעון. יש לו הרבה ניסיון, ידע, כישרון ורצון טוב לשרת את הציבור.
חוץ מזה, נהניתי מאוד מהאנשים ומהנופים ואחרי הרבה שנים אכלתי בחדר האוכל עם חברי הקיבוץ (בלהבות חביבה אין חדר אוכל כבר 15 שנה..). אז מה אני רוצה בעצם לומר לכם? שזה נכון שיש לנו ארץ נהדרת. סעו לטייל בה והלוואי שכל היתר יתברר כחלום רע. שבת שלום.
שבת שלום.