כמעט 30 שנה אחרי, אני נזכר במשפט שאמר לי פועל פלסטיני במחסום בית לחם באחת הכתבות שעשיתי על הסגר והעוצר בשטחים. בימים ההם יצחק שמיר היה ראש הממשלה, והאינתיפאדה הפכה לשגרה. שאלתי אותו מה ההשלכות של העוצר על התושבים והוא ענה לי: "וואללה, חתול, תסגור אותו בתוך כלוב יהפוך לנמר".

המשפט הזה מהדהד אצלי בראש שנים רבות, והוא חזר אלי שוב בעקבות פרשות נתניהו. הוא מהדהד סביב השאלה: האם חקירת המשטרה, שדוחקת את בנימין נתניהו לפינה, והאם העיתונות החריפה, שדוחקת אותו אל הקיר, ישפיעו במשהו על ההתנהגות והפעולות של ראש ממשלת ישראל. האם כשגבו אל
הקיר, הכעס על הרדיפה המשטרתית והזעם על התקשורת השלילית יהפכו אותו מחתול לנמר?

הסיכוי לכך הוא קטן, אבל ההיסטוריה דווקא תומכת בז'אנר הזה. לפני שאהוד אולמרט התפטר הוא הציע לאבו מאזן הצעה מרחיקת לכת להסדר מדיני שכלל 96% משטח יהודה ושומרון. כשאריאל שרון עמד במוקד חקירה משטרתית בפרשות האי היווני וסיריל קרן, הוא הלך על מהלך ההתנתקות השנוי במחלוקת והצליח ליצור את המשוואה המוכרת של "עומק העקירה כעומק החקירה".



נתניהו עשוי באופן קלוש להפנים שתם הטקס, כפי שכתב חנוך דאום, שהסתיימה תקופתו כפי שמזדרזים לכתוב הפרשנים, ולהחליט שהוא חייב ליצור מורשת, מהלך שיותיר את חותמו. למשל, מהלך ימני מהדהד ופורץ גבולות שישים אותו בראש הימנים ויתקן את כל הפזילות השמאלניות הפחדניות שלו בעיני המתנחלים.

בשבועות האחרונים החלו לצוף יוזמות הסיפוח, האזרוח והחלת הריבונות, בתקווה שזה יפתה את נתניהו לצאת במהלך מדיני שינצל את אהדת ממשלו של דונלד טראמפ. נתניהו סירב. הוא מבין את פוטנציאל ההסתבכות המדינית. אבל זה יכול להשתנות. שלשום פרסמה לשכת ראש הממשלה שראש הסגל של ראש הממשלה, יואב הורוביץ, הודיע למתיישבים לפני זמן קצר על כך שנתניהו ושר האוצר משה כחלון סיכמו על התקציב למתווה נתיב האבות. מזכיר הממשלה צחי ברוורמן הונחה להכין הצעת החלטה בעניין, שתעלה להחלטת ממשלה ביום ראשון הקרוב. אולי זה איתות ראשון.

היישוב עמיחי, שנועד לקום במקום עמונה, יוצא לדרך, והוצב שם הקרוון הראשון. נתניהו יוכל להרהר באפשרות של מהלכי ימין, שיעבירו את החשק של בכירי הבית היהודי לגלות את המוסר היהודי שלהם, כמו שעשה נפתלי בנט כשדיבר על המובן מאליו, שקבלת מתנות מחברים היא לא נורמה ראויה להתגאות בה. על שבירה שמאלה אין בכלל מה לדבר. נתניהו דיבר על כך בבוז כאשר אמר יותר מפעם אחת בלעג שאצל התקשורת "לא פינית, לא עשית". הוא לא מאמין במשוואה הזאת של חנופה לפרקליטות השמאלנית, שהייתה רווחת מאוד במסדרונות השלטון.

כתם הספין

ראש הממשלה יודע שהבעיה היא שגם בלי נבצרות הוא מבוצר. הוא מקורקע. כל מהלך גדול שיוביל מוכתם מעתה בכתם הספין, התעלול וניסיון ההיחלצות מאימת החקירה. כל מהלך פוליטי ומדיני פורץ דרך ייראה כמו תרגיל ביחסי ציבור. נתניהו מבוצר במשבצת הסטטוס־קוו שלו, שלפיה הוא ניהל את המדינה בשנים האחרונות עם לא מעט הישגים: שמור על הקיים ותתנהל מול הבלתי צפוי, נסה לבלום יוזמות לא רצויות, ובכל מקרה - אל תשכח למנות ועדה על כל נושא שעולה לטיפול.

נתניהו לא זז כבר שנים, אבל עכשיו יש לו סיבה, הסבר ותירוץ. הוא לא יכול. הוא נבצר ברמה המדינית, ויוכל להשתמש בזה להמשך מדיניות הדחייה והמסמוס. דמיינו את צוות השלום האמריקאי ששמע על הניסיון הדיפלומטי הצולע של אבו מאזן לעקוף אותם באמצעות יוזמת שלום חלופית דרך מועצת הביטחון. דמיינו שהאמריקאים באמת יעשו את מה שהם טוענים שהם מתכוונים לעשות, ויניחו בחודשים הקרובים תוכנית שלום.

נתניהו יוכל להסתער על הנייר ולפרק אותו, או לאמץ חלקים מתוכו. הוא יוכל להסביר שכרגע הוא לא יכול להסכים לכך מבחינה פוליטית. שהוא חייב שהמתנחלים יהיו איתו, שהוא מוכרח לרצות את חלקי הקואליציה השונים ושזה זמן לא נוח. הוא צודק. הוא לא יכול להעביר שום מהלך מעורר מחלוקת.

הבעיה עלולה לצוץ דווקא בניסיון החיצוני לאתגר את ישראל. בנט הסביר שיש לו ערכים, אבל הם לא שיקול כרגע. כלומר, הוא לא אוהב שלוקחים כסף מחברים אבל היועץ המשפטי צריך להכריע. בנט לא זז. הוא חושש מנקמת הימין ומתרחיש 1992. שמישהו יטען שבגלל בנט נפלה ממשלת הימין ובמקומה נקבל את ממשלת השמאל, כמו שקרה לתחייה מול הליכוד של שמיר, שקיבלו את רבין ואת אוסלו. בנט יחבק את נתניהו כל הדרך לכתב האישום.

אבל הכל עלול להשתנות אם ישראל תיגרר לעימות צבאי. נתניהו, בניסיון לשדר עסקים כרגיל, דיבר שלשום בוועידת הנשיאים על הרצון של איראן לאתגר את הריבונות של ישראל בצפון. ישראל מבוצרת, אבל מתבצרת. אירוע של תקיפת עומק, נפילת מטוס אפילו, יהווה ספיגה נקודתית ויוביל לתגובה עוצמתית שאינה מהווה בעיה. אבל אירוע מתגלגל שיחייב לשלוח חיילים, לגייס מילואים ולגרום למערכת כולה להידרך לקראת הבאות, יציף את השאלה: האם מבחינה מוסרית וערכית נתניהו יכול לשלוח חיילים למות בעד ארצנו? האם השילוב של ראש ממשלה תחת חקירות ושר ביטחון מוערך ומתון ככל שהיה בתקופה האחרונה, אך שלא היה באף תפקיד צבאי משמעותי, יכול להוביל את ישראל למלחמה הבאה? התשובה אינה חד־משמעית.

ואז, בקבינט, בלי ריח הסיגרים, בלי שיכרון השמפניות ובלי תוצאות הסקרים, תתחדד השאלה: האם ראש הממשלה יכול להוביל או רק להמשיך להתבצר? אז תעלה שוב שאלת הנבצרות מול ההתבצרות. במובן מסוים האירוע הפלילי־פוליטי מקטין את הסיכוי לעימות ומלחמה. אבל תזכרו: חתול, אם תשים אותו בתוך כלוב יהפוך לנמר.

tguvot@maariv.co.il