במשטרה מכירים כבר שנתיים את הסיפורים על הסיקור האוהד שלו זכה ראש הממשלה בנימין נתניהו באתר וואלה, אל מול החברות "האמיצה" עם הבעלים של האתר שאול אלוביץ'. אבל חוקרי המשטרה, אשר נחשפו בחקירה של הרשות לניירות ערך למחסומי הרפורמות שנוצרו מאז כניסתו של נתניהו לתפקיד שר התקשורת ומינוי שלמה פילבר למנכ"ל המשרד, חושדים כעת כי מתת המיליונים שהניב אלוביץ' מההקלות למונופול התשתיות של בזק והמיזוג שלה עם יס, ניתן עבור תמורה גדולה בהרבה מכותרות אוהדות וצילומים מחמיאים.



כמי שמכירים היטב תכונות אופי מסוימות של בני הזוג נתניהו, החוקרים יודעים שגם חברות קרובה (המוכחשת) אינה מספיקה כדי לגרום לראש ממשלה כמו נתניהו לגרוע מהציבור הרחב מאות מיליונים, אשר היו אמורים להתקבל מהתאגיד של אלוביץ'.



תיק 4000 מסייע משפטית לתיק 2000 במובן הזה שהוא מצביע על שיטה: הטבות כלכליות לגורם תקשורתי, תמורת סיקור אוהד לראש הממשלה ובני משפחתו. אבל התמקדות באובססיה של בני הזוג נתניהו בנושא התקשורת כמניע להטבות רגולטוריות בהיקפים של מאות מיליונים מהווה סוג של התקבעות במתחם הנוחות של הרכילות. חוקרים מקצועיים אמורים לראות הרבה מעבר לכך. ואכן, תיק 4000 טומן בחובו כעת סימן שאלה גדול הרבה יותר, הוא עוסק בכל מה שנתניהו באמת קיבל מעבר לסיקור האוהד בתמורה לעצירת הרפורמות של משרד התקשורת במונופול התשתיות של בזק.



ל"מעריב־סופהשבוע" נודע כי סימן השאלה הזה מעסיק את חוקרי המשטרה, אשר פתחו במצוד חשאי אחרי כסף גדול שעבר לכאורה מאלוביץ' אל נתניהו. לטובת המצוד הם רתמו גם את חוקרי הרשות לאיסור הלבנת הון, אשר חולשים על מאגרי מידע פיננסיים חובקי עולם. מטעמים מובנים בלתי אפשרי לקבל כעת פרטים מדויקים על ממצאי המצוד, אבל המעצרים והחקירות האינטנסיביות של גורמים רלוונטיים אמורים לקדם את החוקרים אל המטרה.



אסייג. ביקש לגייס את פילבר כעד מדינה // צילום: פוסטה
אסייג. ביקש לגייס את פילבר כעד מדינה // צילום: פוסטה



מנכ"ל משרד התקשורת המושעה, עד המדינה שלמה פילבר, אמור לספק לחוקרי המשטרה עדויות מפורטות על מה שנתניהו עשה למען מונופול התשתיות של אלוביץ' באמצעותו, בלי שהיה מודע למניעים הנסתרים של ראש הממשלה ובלי שקיבל תמורה מיוחדת. ועדיין, ספק אם פילבר יודע מה באמת קיבל נתניהו מעבר לאותו סיקור אוהד.



מי נתן את ההוראה


לפי הפרסומים השבוע, עד המדינה פילבר טוען כי נחשף למניעים הנסתרים של נתניהו רק בחקירה של הרשות לניירות ערך, לפני ארבעה חודשים. אולם אז הוא בחר להמשיך להחזיק בגרסה שלפיה הוא פעל במשרד התקשורת ממניעים מקצועיים בלבד, הגם שהם היו על דעתו של שר התקשורת נתניהו.



המעצר המחודש השבוע, לצד בני משפחת אלוביץ', בכירי בזק וניר חפץ, סמוך כל כך לסערת סיכומי חקירת המשטרה בתיקי נתניהו, חידד את התובנות של פילבר, והוא רמז על כך לחוקרים. אלה כבר לא היו צריכים להפגיש אותו עם קלישאות כמו עצורים מפחידים בחצרות מדכאות של בתי מעצר כדי להתקדם בחקירה, להפך. חשודים שיש פוטנציאל לגייס אותם כעדי מדינה אסטרטגיים מקבלים במשטרה יחס מחבק, תאים סטריליים, אוכל טוב ושיחות טלפון עם קרובי משפחה. בשיאו של המשא ומתן הפילו עליו החוקרים את הפצצה על המעצרים של חפץ ואלי קמיר ב"פרשת גרסטל". פילבר, אשר ראה בעיני רוחו את קריסת המדינה כולה, מיהר לחתום על ההסכם הנדיב שהוצע לו.



פרקליטת מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה, ליאת בן ארי, שמרכזת את תיקי נתניהו, היא שאישרה את הגיוס של פילבר כעד מדינה, לבקשת היחידה למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ - להב 433), בפיקודו של תנ"צ אלי אסייג. עוד לפני קבלת האישור פילבר החל לשדר כי בעקבות המעצר הקודם הוא הבין שנתניהו ניצל לרעה את ההערצה ארוכת השנים שלו אליו, ותמרן אותו לפעול בכפוף לאינטרסים האישיים שלו. בעיקר הפריעה לפילבר העובדה שהוא פעל למניעת רפורמה שאמורה להיטיב עם תושבי המדינה, בתמורה לפולחן האישיות של נתניהו ובני משפחתו באתר וואלה.



חלק מהדברים שעליהם מדווח כעת פילבר לחוקרים מפורט למעשה בהרחבה בדוח מיוחד של מבקר המדינה מחודש יולי 2017, "היבטים בפעולות משרד התקשורת לאסדרת מגזר התקשורת הנייחת". אלא שהוא אמור להסביר כעת ממקור ראשון את פשר המחדלים הגובלים בפלילים, כפי שנחשפו בדוח ובעיקר להצביע על התשובה לשאלה הנצחית: מי נתן את ההוראה?



פילבר חושף את החוקרים לתהליך קבלת ההחלטות המרתק של נתניהו בתפקידו כשר התקשורת. נתניהו הוכתר כגאון כלכלי מאז ימיו כשר אוצר בממשלת אריאל שרון, אז הוא לימד את החברה הישראלית פרק חשוב בדילול המגזר הציבורי, קיצוץ קצבאות, שבירת מונופולים וחיזוק התחרות החופשית. אלא שבשנתיים שבהן כיהן כשר תקשורת, הוא שינה את משנתו הכלכלית והתנהל במשרד כנציג האוליגרכים.



בתמצית, חוקרי משרד מבקר המדינה חשפו כי מיד לאחר המינוי של נתניהו לשר התקשורת ב־2014, הוא פיטר את מנכ"ל המשרד אבי ברגר ומינה תחתיו את פילבר, שעם כניסתו לתפקיד עצר את הרפורמה שנקבעה בקדנציה של השר הקודם, גלעד ארדן. הרפורמה נועדה לבטל את הדואופול של בזק והוט על התשתיות הפיזיות, אשר מעבירות לבתי האזרחים בישראל קווי טלפון ואינטרנט, במטרה לאפשר גם לחברות אחרות לספק שירותים דומים על אותן התשתיות, מה שאמור להגביר את התחרות ולהוזיל את המחיר. בכל חודש שבו המונופול נותר על כנו מרוויחה בזק עשרות מיליוני שקלים.



ארדן. שווה להמתין לראיון איתו. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ארדן. שווה להמתין לראיון איתו. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90



עוד נחשף בדוח המבקר כי בניגוד למדיניות המנכ"ל הקודם ולעמדת אנשי המקצוע שנותרו במשרד, פילבר פעל גם לאישור המיזוג בין בזק לחברת הבת שלה, יס. במסגרת מדיניות ההפרדה התאגידית של משרד התקשורת דרשה ההנהלה הקודמת של המשרד להפריד בין החברות, בין היתר כדי שהפסדים גדולים בהיקף 170 מיליון שקל של חברת יס בשליטת אלוביץ' לא ייכללו במאזן של חברת בזק, שנמצאת בשליטה משותפת של אלוביץ' (25%) וציבור המשקיעים. פילבר אישר את המיזוג במהלך חד־צדדי חשאי, תוך שהוא מקיים התכתבות חשאית ענפה עם הנהלת בזק בלבד מאחורי הגב של הנהלת משרד התקשורת, משרד האוצר והרשות להגבלים עסקיים.



המבקר התקשה להצביע על מעורבותו הישירה של שר התקשורת נתניהו בתהליך קבלת ההחלטות במשרד, אבל הוא הצביע על ניגוד העניינים המובנה שבו מצוי נתניהו כשר תקשורת שאמור לקבל החלטות בענייני "חברו הקרוב" אלוביץ'. מכאן נבעה התפטרות נתניהו מהתפקיד, שעבר זמנית לצחי הנגבי עד למינוי של השר הנוכחי איוב קרא.



על פרשות חיזוק המונופול של בזק והמיזוג החשאי שלה עם יס, מצאה הרשות לניירות ערך תשתית ראייתית להגשת כתב אישום פלילי בשלל עבירות מרמה והפרת אמונים נגד פילבר, אלוביץ' ובכירי בזק, בלי שנתניהו נחקר כלל משום מה. עכשיו, במסגרת אותו תיק 4000, חוקרי המשטרה מסתערים על המתת שניתן לשני מקבלי ההחלטות הבלעדיים במשרד התקשורת בתקופה הרלוונטית - נתניהו ופילבר - כחלק מחקירת עבירות שוחד, שרק קצה הקרחון שלהן הוא הסיקור המלטף בוואלה, וסופן מי ישורנו.



הפרלמנט של ישועה


אחד האנשים שנחשפו בפרשה הוא מנכ"ל וואלה, אילן ישועה. בתחקיר המכונן של גידי וייץ ב"הארץ" תואר ישועה כאיש הקשר בין לשכת נתניהו לבין אחרוני העורכים והכתבים באתר. בחקירות פתוחות מספק ישועה לחוקרי המשטרה מידע רב על הנגישות של אנשי נתניהו לאתר, ולא חוסך מהם את שבטו גם בעימותים בחדרי החקירות. ניר חפץ - שנהג להעיר לו אז עד לרמת הכיתובים לתמונות של הגברת נתניהו ובניה הסלבריטאים, ודמותו הילכה עליו אימים כמי שעוד עשוי להחליף אותו - חטף ממנו בעימות במשטרה את כל הציטוטים שנחרתו היטב בזיכרונו.



העובדה שישועה לא נחקר באזהרה מחזקת את המידע על כך ששירותי התוכן שניתנו למשפחת נתניהו בוואלה, המצוי בשליטת בזק של אלוביץ', אינם עומדים בראש מעייניהם של החוקרים, אשר מחפשים כאמור את הכסף הגדול של הרפורמות.



תחת ניהולו של ישועה רכשה וואלה ב־2009 את אתר יד 2 ב־156 מיליון ומכרה אותו בשנת 2014 לקונצרן הגרמני אקסל שפרינגר במחיר שיא של 800 מיליון שקל. על רקע העסקה הפנומנלית הזו הפך ישועה, מלח הארץ שגדל בשכונת שפירא ונותר איש עממי בהלכותיו, לאחד האנשים הפופולריים בפרלמנט הפנסיונרים החביבים, אשר רובצים מדי יום שעות ארוכות בסניף ארומה שבבניין וואלה ברחוב אבן גבירול בתל אביב.



ישועה מרבה לרדת ממשרדו לקפה האהוב עליו, ואז הם לא מפספסים אותו והוא אינו מתעלם מהם. אבל השמחה הגדולה עקב העסקה, שהפכה גם אותו לאיש עשיר, יש להניח, התהפכה בחודשים האחרונים לדאגה עמוקה לעתידו. "הבוס שלך, אלוביץ', נעצר, תשמור על עצמך", אמר לו אחר מחברי הפרלמנט לאחר גל המעצרים בנובמבר. "אל תדאג", השיב לו ישועה בנונשלנטיות המאפיינת אותו, "אם מזמינים אותי לחקירה, אני אומר הכל". הבטיח, וקיים.


בין ארדן לאלשיך



אם ישועה מעניין את החוקרים, הרי שגלעד ארדן אמור לעניין הרבה יותר את הציבור הרחב ואת הברנז'ה התקשורתית, שאיתה הוא מנהל יחסי אהבה־שנאה מובהקים. קשה לנחש מה מרגיש כיום ארדן לנוכח העובדה שנתניהו ופילבר חסמו בגופם את הרפורמות המקצועיות שלו במשרד התקשורת לגבי בזק (ותאגיד השידור כאן), וכשבמקביל הוא עצמו משמש כשר לביטחון הפנים, ופקודיו במשטרה מנהלים את החקירה הדרמטית נגד מחליפו בתפקיד, שהוא גם ראש הממשלה הנערץ עליו. ונוסף לכל, המפכ"ל שהוא מינה פותח לו את כל האמת העצובה בראיון ל"עובדה".



ארדן הוא פוליטיקאי איכותי יחסית שלא מדבר, וגם כאשר הוא מדבר הוא לא באמת מדבר. אבל שווה להמתין לראיון הנוקב הראשון שהוא יעניק יום אחד, אם בכלל.



בינתיים אפשר לחזור להתענג על אותו ראיון של המפכ"ל רוני אלשיך, שכל הפרשנים הסבירו בידענותם המופלגת כי הייתה טעות חמורה לעשות אותו כפי שנעשה. בדיעבד מתברר שאלשיך עשה את הדבר הנכון ביותר כמפקד אמיץ, אשר גונן בגופו ובלשכתו על חוקרי יאח"ה האלמוניים, ימים ספורים לפני הגשת סיכומי החקירה. "יצא גבר", אמרו עליו בכנס העשור ללהב 433. קשה לדמיין כיצד היו מתקבלים הסיכומים ללא אותו ראיון שהכין את הציבור לדרמה הפלילית שנכונה לראש הממשלה מאז עד היום.



העובדה שהמפכ"ל חשף בכנסת מקורות והפיל את תחום ההדלפות בלעדית על עורכי הדין, היא כבר חשבון שצפוי לו עם לשכת עורכי הדין, שעוד תבקש הסברים על הניסוח הלא מדויק הזה. מה שנכון לומר הוא שמוסד ההדלפות בגבולות הטעם הטוב הוא אחת מאבני היסוד הבלתי פורמליות והחיוניות של הדמוקרטיה, עוד אלמנט שהמפכ"ל מהשב"כ ישכיל להבין ולחיות איתו בהמשך חייו המקצועיים בחברה האזרחית.



מודל ההשחתה


השם ניר חפץ מצית את הדמיון של כל עיתונאי כמעט. זו היהירות והשחצנות שמשתלבות היטב בגובהו הרם, בכוחנות ובסנטימנטים הקפואים. אפשר לקרוא הכל גם בשפת הגוף שלו, כאשר הוא יושב בתא הכבוד בטדי ליד שני המורמים מעם האחרים, אלי טביב ואלי אוחנה, אלה עם הכוסית והסיגרים שבחרו בו ליועץ התקשורת שלהם.



חפץ. צילום: אבשלום ששוני
חפץ. צילום: אבשלום ששוני



חפץ מילא בעבר שורה ארוכה של תפקידים עיתונאיים בכירים בקבוצת "ידיעות" כעורך המקומונים "מה בפתח" ו"ידיעות תל אביב", ואף שימש שנים רבות כעורך הראשי של רשת המקומונים "ידיעות תקשורת". הוא נחשב לעורך נוקשה וכוחני ביותר, אחד שניהל את מערכות העיתונים שלו תוך כדי ניהול קרבות רחוב עם עיתונאים ועורכים בכירים.



בתקופתו שימשה הרשת כחצר האחורית לקידום האינטרסים של קבוצת ידיעות, באמצעות כתבות סינדיקציה מחמיאות לפוליטיקאים ממרכז הליכוד בעיקר, שהמו"ל נוני מוזס חפץ ביקרם ולא היה מסוגל לכפות אותן על העורכים החזקים שניהלו אז את מערכת העיתון.



כחלק מההשתלטות של מוזס על תחום התוכן בעיתון, שכללה את הפירוק של מחלקת התחקירים האגדית של מרדכי גילת, ועזיבה של עורכים עצמאיים כמו דורון גלעזר ורות יובל, זכה חפץ במינוי לעורך מגזין "7 ימים" היוקרתי. אחרי שלוש שנים הוא ראה את עצמו כמועמד מוביל לתפקיד העורך הראשי של העיתון, אבל כאשר לתפקיד מונה העורך הנוכחי רון ירון עזב חפץ בטריקת דלת.



לפני שעבר סופית לתחום הפרסום והייעוץ הפוליטי, הוא מונה לקדנציה קצרה כעורך "מעריב" באחת התקופות החשוכות ביותר של העיתון, וסיים את תפקידו סמוך לקריסת העיתון וקריסתו העסקית של המו"ל נוחי דנקנר. בחסות קשריו עם ראש הממשלה, ובמיוחד עם שרה נתניהו, הוא הקים משרד יחסי ציבור משגשג עם לקוחות מוסדיים, שבמסגרתו הניע את הסיקור המלטף לנתניהו בוואלה.



עם מעצרו השבוע נכתבו אין־ספור סיפורים עליו ועל הביוגרפיה המקצועית שלו, שמשקפת למעשה את התהליך של השחתת העיתונות בישראל, ובמיוחד את זו המעולה שהייתה פעם ב"ידיעות אחרונות", ואיננה עוד.



רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־POSTA.CO.IL
[email protected]