יום אחד, אי־אז באמצע 1966, מגיע אברהם "העיראקי" ותיק הקבצנים של רחוב אלנבי בתל אביב לפינה הקבועה שלו בכניסה לשוק הכרמל כדי להתחיל את יום העבודה כקבצן במשרה מלאה, ומגלה להפתעתו טיפוס לא מוכר שרוע על המדרכה כשלפניו קופסת פח עם כמה מטבעות ולצדה שלט קרטון עם פנייה לציבור: "אני בן אדם חולה, אשתי בבית חולים, לילדים אין מה לאכול. יהודים טובים, תעזרו ליהודי מסכן ומיואש".

העיראקי שנעזר בקביים להליכה הוא גבר בשנות ה־60 לחייו. גבה קומה, לא מגולח, מלוכלך ולבוש בלויי סחבות. אף על פי שהוא נראה אומלל שבקושי זז, המראה של קבצן שתפס לו את הפינה הקבועה מביא לו את הג'ננה וגורם לו להפוך מנכה אומלל לבריון שכונתי. הוא מעיף את הקביים לעברו של השכוב על המדרכה, מתכופף אליו, תופס אותו בבגדיו ומתחיל לגרור אותו על המדרכה תוך שהוא שופך עליו את כל הקללות הנמצאות בשפה העברית והערבית, ומלווה את הגרירה בבעיטות בצלעותיו של הקבצן הפולש שזועק בהיסטריה "הצילו, משטרה, הצילו".

העוברים והשבים מנסים לחלץ את האומלל מידיו של העיראקי, ששכח שלפני שתי דקות הוא התנהל בכבדות עם הקביים והפך להיות עבדאי אלים בעל יכולת של לוחם קיקבוקסינג. כמה באסטיונרים תפסו את הקבצן העצבני והרגיעו אותו, גברת מגונדרת עם סלים התעלפה, הקבצן המוכה דימם בפניו, ניידת משטרה הגיעה והחלה להשתלט על המהומה, ואמבולנס של מגן דוד אדום הגיע והשמיע סירנה מחרישת אוזניים. החובשים החלו לטפל במגונדרת המעולפת ובקבצן הפצוע, והשוטרים במקביל אזקו את ידיו של העיראקי המשתולל, שביקש כל הזמן שיביאו לו את הקביים.



אנשי המשטרה גילו להפתעתם שהתוקף עם הקביים הוא אברהם בן יחזקאל בן 65, מתאגרף בדימוס ומהמר כפייתי עם ארגז הרשעות במשקל כבד בעבירות מכל הסוגים והמינים: תקיפות חבלניות, התפרעות במקום ציבורי, העלבת עובדי ציבור, סרסרות, חטיפת תיקים, איומים, גביית דמי חסות, פריצה לכלי רכב ועוד רשימה מרשימה של פעילות פלילית הנמשכת לאורך עשרות שנים.

העיראקי מסביר לשוטרים שהקבצן השתלט לו על הפינה והביא לו את הסעיף, מה שגרם לו לאובדן שליטה ולהתפרצות זעם אלימה, שגרמה לו לאי־שפיות זמנית. הקבצן המוכה שגם את עברו בדקו השוטרים, התגלה כפדופיל שנפתחו לו תיקים בגין היטפלות לילדות בקרבת בתי ספר ועשיית מעשים מגונים בגנים ציבוריים.

בתחנת המשטרה שכנעו השוטרים את השניים לעשות סולחה ולהימנע מפתיחת תיקים והבאתם בפני שופט מעצרים. העיראקי הסכים בתנאי שהקבצן השרוע לא יתקרב לפינה שלו. השרוע, שהתברר שהוא תושב ירושלים בשם מנו בלילי, הבטיח שיחפש פינה אחרת. אברהם העיראקי חזר לקרטע בעזרת הקביים לכיוון הפינה שלו באלנבי, ומנו בלילי עבר לדיזנגוף פינת פרישמן, שם השתרע על הרצפה עם הקרטון שבו פרט את צרותיו וצרות בני משפחתו וביקש את עזרת הציבור הנדיב.

***

התקרית השולית הזו בחיי עולם הקבצנים בתל אביב הייתה נמחקת מדפי ההיסטוריה, אלמלא רצה הגורל ושני הצדיקים האומללים הגיעו אחרי יום עבודה מפרך באופן מקרי לחלוטין למועדון ההימורים הבלתי חוקיים של זליג "הפולני" בתחנה המרכזית הישנה. המועדון ששכן בקומה השנייה של בניין מוזנח ומט לנפול קיבץ אליו מכל קצוות העיר את המהמרים המכורים הכי אומללים, שבאף מאורת הימורים המכבדת את עצמה לא היו נותנים להם להתקרב לדלת הכניסה. אצל זליג הפולני לא הייתה סלקציה, וכל מקרטע, צולע, שתום עין ומקרה סעד מצא פינה ליד שולחן ההימורים.

צלילה "השרלילה", בתו של זליג הפולני, שירתה את הלקוחות והביאה להם לפי הזמנה תמורת תשלום מיידי במזומן כוסיות ערק, וויסקי מהול, וודקה ירודה וקוניאק זול. חלק מהנוכחים היו משחררים לעברה הערות סקסיסטיות ברמה נמוכה, בעיקר בגלל המחשוף הענק של שמלתה האדומה שעורר בצילייגרים המהמרים תאוות כמוסות אחרי כמה כוסיות.

זליג הפולני, בריון ענק ממדים, ישב על כיסא בר גבוה ופיקח שההתנהגות הבלתי הולמת כלפי בתו לא תחרוג מגבולות המותר, והיה מסמן באגרופו כלפי כל מי שהגזים. אנשים פחדו מהפולני, שמן המפורסמות היה שכמה אנשים נזקקו למחלקת השיפוצים בחדר המיון באיכילוב אחרי שאגרוף הברזל שלו סתם להם את הפה ושחרר להם כמה שיניים במצב ריקבון.

מני בלילי נכנס למועדון בפעם הראשונה בחייו וניגש לצרף בוכטה של מטבעות שהיו בשקית ניילון לשטרות. אברהם העיראקי כבר ישב ליד שולחן ההימורים, וכבר הפסיד את רוב הכסף שקיבץ במהלך היום. הוא היה עצבני וקילל את הנוכחים ואת מזלו הרע. כשקלט את הירושלמי מתקרב לשולחן, פתח עליו ג'ורה שהוא הביא לו מנחוס. בלילי שגם לו הסתבר הייתה ג'ורה לא קטנה, החזיר לו בסדרת קללות ירושלמיות עסיסיות, ולבסוף פלט לעברו: "אם לא הייתי על הרצפה, הייתי קורע לך ולאמא הזונה שלך את הצורה".

זה בדיוק מה שהיה חסר לעיראקי: שיזכירו לו את אמא שלו. מי שהכיר את העיראקי ידע שאסור להזכיר לו את אמו ולא משנה באיזה הקשר. מכריו ידעו שכשהעיראקי היה ילד אמו נרצחה על ידי אביו, ומאז הייתה לו רגישות רבה לנושא. זליג הפולני, שקלט שעומדת לפרוץ מהומה, ניסה לחצוץ בין שני הקבצנים. אבל זה היה כבר מאוחר. השולחן עם הקלפים וכספי המהמרים התהפך, מגש הכוסות עם האלכוהול הזול והמסריח עף מידיה של צלילה השרלילה, ואברהם העיראקי שלף סכין קפיצית והסתער על הירושלמי, שלפתע גילה גמישות ויכולת התחמקות וניסה להימלט לכיוון דלת היציאה.

***

למה שאירע במועדון ההימורים באותן דקות קוראים בשפה הספרותית "מהומת אלוהים", אף על פי שאלוהים אינו נוהג להימצא במועדוני הימורים סוג ז' בתחנה המרכזית. הנוכחים שניסו להציל את כספם שנפל על הרצפה בגלל שולחן ההימורים ההפוך, החלו להכות זה את זה. זליג הפולני הניף את זרועותיו כמו טחנת רוח הולנדית ושחרר אגרופי ברזל על פרצופי המתקוטטים, שנשכבו מעולפים על הרצפה. צלילה השרלילה צווחה בהיסטריה, מה שהדליק את אביה עוד יותר, כשניסה להגיע לאברהם העיראקי שעמד עם הסכין השלופה וניסה להבין להיכן נעלם הירושלמי שהטריף אותו.

במטבחון הקטן בחדר אחורי של המועדון עסקה רוזה, אשתו של הפולני, בהכנת סנדוויצ'ים שנמכרו למהמרים במחירים מופקעים, כששמעה את המהומה ובעיקר את הצווחות ההיסטריות של בתה האהובה. היא הציצה לכיוון המועדון והבינה את גודל הקטסטרופה. למרות האיסור החמור של בעלה, שבכל מקרה אסור להזמין משטרה, היא צלצלה 100 וצווחה לשפופרת שרוצחים את הבת שלה ומסרה את כתובת המועדון. המשטרה הזמינה אמבולנס וכעבור כמה דקות נשמע רעש סירנות מתקרבות. אברהם העיראקי קלט את מנו הירושלמי מתחמק לעבר דלת השירותים המצחינים בפינת המועדון, בזריזות הוא הגיע לדלת, פתח אותה בבעיטה ונכנס אחרי הירושלמי.

השוטרים והחובשים נכנסו למועדון. הפולני היה בקריזה, אשתו בהיסטריה, בתו הייתה שרועה על הרצפה מעולפת. מהמרים חתוכים ומכוסחים ביקשו את עזרת החובשים, ומראה המועדון כמו נלקח מסרט הוליוודי על המאפיה.

כשנראה שחלה רגיעה, נשמעה לפתע צרחה מקפיאת דם מכיוון השירותים. כל העיניים הופנו לשם. דלת השירותים נפתחה, ואברהם העיראקי יצא משם, מנגב בחולצתו את הסכין הקפיצית שבידו, שהאדימה מדמו של מנו בלילי הירושלמי. בלילי נראה יושב על האסלה, ומצווארו השחוט נשפך דם כמו מפלי הניאגרה. החובשים זינקו לעברו וכעבור כמה שניות סימנו לשוטרים שהבן אדם התבזבז לחלוטין ונמחק מספר החיים.

אברהם העיראקי קיפל את הסכין הקפיצית והחזיר אותה לכיס, והושיט את שתי ידיו לשוטרים כמו ביקש תאזקו אותי. צלילה השרלילה שפקחה עיניים וראתה את התמונה בשירותים, צרחה בהיסטריה והתעלפה שוב. המהמרים שהיו במועדון פרצו בריצה לכיוון דלת היציאה, וארבעת השוטרים שהקיפו את אברהם העיראקי נראו אובדי עצות. זליג הפולני הרים בידיו החסונות את בתו המעולפת וניסה להרחיקה מהמהומה ופתאום התחרט, הניח אותה על הרצפה, זינק לכיוון העיראקי שהיה אזוק וניצב בין שני שוטרים, והביא לו מכת מגל קטלנית לרקה.

העיראקי צנח על הרצפה כמו מגדל קלפים. החובשים זינקו לעברו, ערכו בדיקה קצרה ולאחריה ניסיונות החייאה, אבל אחרי כמה דקות סימנו לשוטרים המבולבלים שהבן אדם סיים את הקריירה שלו בעולמנו האכזר. השוטרים הסירו את האזיקים מידיו של המנוח הטרי והעבירו אותם לידיו המגודלות של הפולני. צלילה ורוזה התנפלו על השוטרים וצרחו, "תשחררו אותו, הוא לא אשם", אבל השוטרים שכבר היו בקריזה העיפו אותן הצדה.

***

למחרת כתבו כתבלבי הסמרטוטונים ששני עבריינים מסוכנים נרצחו באכזריות במסגרת המלחמות של ראשי העולם התחתון על השליטה בשוק ההימורים. דובר המשטרה הודיע שמיטב החוקרים עוסקים בפענוח הרציחות וכי צפויים מעצרים.