בקרוב מאוד, כך ייראה כל ראיון קבלה לעבודה: "ועכשיו, אחרי שעברת את כל שלבי המיון ונמצאת מתאים, לשאלה החשובה: מה העמידות שלך לפשפשים?". כל עוזר, סגן, יועץ, שוער וטכנאי יצטרכו להביא הוכחות לעמידותם לפשפשים ולהצהיר שברשותם בכל עת ספריי נגד עקיצות. כי אין לדעת מתי המשטרה תיקח אותם לתא פשפשי־העל כדי להוציא מהם פרטים על המעביד שלהם או על אשתו. כשיש פשפשים, אין חברים.

ברוסיה הקומוניסטית היה פעם גיבור לאומי - הילד פאווליק מורוזוב מהכפר גרסימובקה שהלשין לנ.ק.וו.דה על אביו. השלטונות הקומוניסטיים שלחו את האב לשנים ארוכות של עבודת פרך, והוא לא שרד. על פאוול הגיבור הקטן נכתבו ספרי הלל, מחזות ושירים והוקמו לזכרו אנדרטאות. האם אנחנו רוצים לחיות בחברה כזאת?

כוונתי אינה להאשים את ניר חפץ. לא הייתי בתא עם ליזול, בלי שינה ומול שוטרים מאיימים, אבל אני מצטער שאנחנו חיים מעכשיו במדינה שזו תהיה בה הנורמה - אין אמון באיש. כל מי שמקורב אליך היום, יכול להיות מי שהמשטרה תכפה עליו להאשים אותך מחר. לכן כל בעל תפקיד, כל מנכ"ל, כל ראש מחלקה בבית חולים ובקיצור - כל מי שמקבל החלטות בכל תחום, ובעיקר כל ראש ממשלה, נשיא או שר, מעתה ואילך יכולים להיכנס בכל רגע לחקירת משטרה בת שלוש וארבע שנים או יותר. על כל אחד ימצאו משהו. סמכו על הפשפשים ועל האיומים.



ככה זה נראה לי. אולי אני תמים, אבל נדמה לי שאין האשמות אמיתיות, גם אחרי שנים של חקירות ושוטרים, אבל יש רצון עז ותקציבים גדולים למצוא כאלה. מה הבעיה? ימצאו. אני מסתכן לומר שכל פוליטיקאי ישראלי שיעבור מסלול כזה יימצא אשם בעבירה על תקנה זו או אחרת. אני יודע שכל עבירה כזו אפשר לנסח בכותרת שעושה אותה ענקית.

ראש הממשלה אומר לנו שוב ושוב, גם ממרומי פגישות הפסגה שלו, שאין כלום ושאם היה משהו, לא היו צריכים עדי מדינה בסיטונות. אחת האפשרויות היא להאמין לו.

בינתיים הודלף שניר חפץ אמר שראש הממשלה החליט בניגוד לעצות גורמים ביטחוניים, בלחץ אשתו ובנו. האם זו האשמה פלילית או רכילות? האם החלטות ראש הממשלה שלנו הביאו עד כה לתוצאות גרועות או לתוצאות טובות? זה לא חשוב, העיקר שיש לכלוך לכותרות. יש רבים במדינה שכבר התייאשו מהמשטרה, שום מעצר כבר איננו בלתי הגיוני.

הישראלים מחכים בתוך אווירת האימים הזו של חקירות אכזריות לרגע החלטת היועץ המשפטי לממשלה. הכל על כתפי אדם אחד, שככל אדם יכול גם לטעות או להחליט מתוך אלף שיקולים שרירותיים. בתוך האווירה של היום, למעשה לא נותרה עוד אפשרות של החלטה נקייה. מי ששמח מהמצב הזה, כי ביבי בצרות, יכול לשמוח. כל עוד זה לא הגיע אליו.