שר האוצר בלחץ: אם לא יאושר התקציב - רפורמות רבות ירדו לטמיון

שר האוצר משה כחלון ושר הכלכלה אלי כהן השיקו השבוע רשמית את קמפיין הבחירות. יריית הפתיחה הכלכלית נשמעה במכון התקנים שברמת אביב, בטקס חנוכת מערכת ממוחשבת לקידום התחרות ביבוא. הקמפיין יוצא לדרך כי זה כבר לא משנה אם הבחירות יתקיימו בפועל בקיץ הקרוב או בתחילת 2019, מי שיקבע את סופית הוא נתניהו עצמו בעצת עורכי דינו.

השאלה שעל הפרק היא מהם היתרונות ומהם החסרונות של המהלך מבחינתו האישית, לא מבחינת המדינה. עד לאחרונה יעצו לו עורכי הדין להמתין ולהגיע לישורת האחרונה מול מנדלבליט כראש ממשלה מכהן. לנוכח האירועים הדרמטיים האחרונים בחקירה יש מקום לחשיבה מחודשת.

באותו טקס ברמת אביב נראה כחלון מותש, אולי בגלל ההצטננות הטורדנית שהוא מתקשה להיפטר ממנה, מה שלא הפריע לו להפגין חוש הומור בעניין משבר חוק הגיוס ולומר: “נראה אתכם יושבים לילה שלם עם ליצמן”.

כחלון מאיים בבחירות לא בגלל חקירות ראש הממשלה, הפגיעה בתאגיד השידור או כל עניין אחר. מדובר בכלכלה ויוקר מחייה נטו, העומד בראש מעייניו, ולצורך כך הקים את מפלגת כולנו. מבחינתו זו סיבה מספקת לאיים וללחוץ לאשר את התקציב כאן ועכשיו.

הנזק בגלל אי אישור התקציב בעיתוי הנוכחי יהיה בלתי הפיך. הרפורמה במכון התקנים היא סעיף קטן במגוון ההישגים שכחלון יציג לקראת הבחירות. בתחום הדיור הוא מתכוון להעלות הילוך ולשכלל את מפעל ההגרלות המכונה “מחיר למשתכן”, “מחיר למשתפר” או כל קומבינציה נדל”נית אחרת.

נכון שתקציב 2019 ייכנס לתוקף רק בעוד כתשעה חודשים, אלא שתקציב זה הפך בפועל לחלק בלתי נפרד מתקציב 2018 שאושר כבר לפני שנה. תקציב 2018 ותקציב 2019 כרוכים יחד. מסיבות פוליטיות יצר שר האוצר במתכוון זיקה ברורה בין שני תקציבים, ולכן קיבלנו בפועל תקציב תלת־שנתי לשנים 2017 עד 2019 ולא דו־שנתי.

אם לא יאושר התקציב, הרפורמות של כחלון בתחומי הסיעוד, קצבאות הנכים והמשך תוכניות הנטו למיניהן יירדו לטמיון. מקורות מימון כמו כספי רשות שדות התעופה או הגבייה הנוספת מהחוק להגבלת שימוש במזומן - לא יגיעו. כמו כן, לא ברור מה יעלה בגורלן של הסכמת ההסתדרות לדחיית תוספות השכר במגזר הציבורי, הרפורמה בחברת החשמל ועוד. אי אישור התקציב במועד משמעותו מכת מוות למאמצי המלחמה במחירי הדיור. הקונים הפוטנציאליים שישבו עד היום על הגדר יקפצו ממנה יום לאחר שיוחלט להקדים את הבחירות.

אלא שהכלכלה והצרות שמסביב לא מטרידות את נתניהו, המעוניין כאמור רק בהישרדותו האישית. הוא כבר ימצא את הדרך להפיל את האחריות על שר האוצר.