השבוע הזה התנהל הפוך: ראש ממשלה שמנסה לפרק לעצמו את הקואליציה, שממאנת להתפרק. לכאורה, בנימין נתניהו אמור היה להגן על הקואליציה הזו בגופו. חלומית, ימנית, הומוגנית, שמחה וטובת לב. אבל הוא, ממניעים זרים לחלוטין, ניסה השבוע לערער את יסודותיה ולפרק אותה מבפנים כדי ללכת לבחירות מוקדמות מהר ככל האפשר. מולו כמעט כל שאר המרכיבים הקואליציוניים, שמשקיעים מאמץ אדיר בניסיון לסכל את תוכנית הפירוק של הבוס ולכלוא את ראש הממשלה בממשלתו.

כרגע עוד לא ברור מי מהצדדים ינצח. ראש הממשלה, שמנסה ללכת עם ולהרגיש בלי, או הקואליציה שממש לא רוצה ללכת לבחירות. "אם הוא מתעקש ללכת לבית הנשיא לפני שהוא הולך לבית הסוהר, זו הבעיה שלו", אמר השבוע גורם קואליציוני בכיר למחצה למי שאמר. ולכן, מאחורי גבו של ראש הממשלה מכינים שותפיו תוכניות חלופיות: ממשלה חלופית בלעדיו, באותו הרכב קואליציוני. לחלופין, ממשלה חלופית בלעדיו, עם המחנה הציוני של יצחק (בוז'י) הרצוג (ובלי גבאי, התקוע מחוץ לכנסת).

אם יחשוש נתניהו מתרחיש כזה ולכן במקום להתפטר ינסה להעביר חוק לפיזור הכנסת, הוא יגלה שלא כל השותפים זורמים עם התאריך שלו (יוני). רוצה בחירות? בבקשה. אבל לא ביוני. לא מתאים לנו יוני. יהיה לנו חם ביוני. אנחנו נלך על ספטמבר. ואתה, שתכננת לרוץ לבחירות לפני החלטת היועמ"ש ומיד אחרי הנאומים החגיגיים של יום העצמאות, תתייבש עד ספטמבר. עכשיו בואו נראה מי יירד מהעץ קודם. כנראה נתניהו.



הטור המלא ב"מעריב סופהשבוע"