אנחנו מצויים כבר כמה חודשים בעיצומו של קמפיין גדול, עמוס בשקרים. הקמפיין הזה התחיל מאגדות על המוות והעינויים המצפים למסתננים שיורחקו מישראל, ומניסיונות מניפולטיביים להשוות את הגורל הצפוי להם לזה של היהודים שהובלו ברכבות לאושוויץ. בהמשך, אחרי שהתברר שרואנדה ואוגנדה הן מדינות בטוחות ומתפתחות, התחלפו סיפורי השואה בטענות שהמסתננים צריכים להישאר פה, כי באפריקה ישנם אחוזי אבטלה גבוהים משלנו.

לא ברור מה עשה הקמפיין הזה לממשלת ישראל, ועד כמה הבהיל את שריה. לא ברור גם מה הוא עשה לשופטי בג"ץ. נכון לעכשיו, החלטת בג"ץ מאתמול היא טכנית בלבד. בעוד שבוע תעביר המדינה לבית המשפט תשובה משלימה, ואז נוכל להיווכח אם יש כאן שינוי כיוון.

עניין אחד חשוב לזכור. במידה רבה מאוד, בג"ץ נושא באחריות למצב שאליו נקלענו כאן, עם עשרות אלפי המסתננים, כשפסל פעם אחר פעם את ניסיונותיה של הממשלה לפתור את הבעיה.



ולמרות זאת, ואחרי הכל, יש לזכור שאזרחי ישראל לא בחרו את השופטים. הם בחרו את הממשלה. היא ורק היא תהיה אחראית למה שיקרה כאן אם המתווה להרחקת המסתננים יקרוס. היא ורק היא תהיה אחראית להתמודד איתם בסיבוב הבא, כשכל מי שיישאר כאן יבקש להתאחד פה עם בני משפחתו שנשארו מאחור. את הסיפור הזה צריך לחתוך. מי שהרחקתו מכאן תהווה עבורו סכנת חיים, צריך להישאר. כל האחרים, שהגיעו לכאן כדי לחפש מדינה נוחה יותר עם עבודה טובה, צריכים לצאת.