כיפוש, אספתי את הצדיק, הוא לא רוצה ללכת לשמחה. הוא רוצה ללכת עם מאיה לגינת שעשועים. דברי איתו וטפלי בסוגיה, אני מאוד עסוק. "גיא, אתה הולך לשמחה, נקודה", קבעה הדיקטטורית בשנייה. "ומאמי, אתה לא יכול להמשיך ולהיות חלש עם הילד. הוא מזהה שהוא יכול לשגע אותך, איתי הוא אפילו לא היה מנסה, כי הוא יודע שזה חסר סיכוי. תתחיל לפתח מודל הורי איתו. הוא צריך את זה".
 

תקשיבי, וכדאי שתקשיבי טוף־טוף: עוד פעם אחת אני שומע שאני חלש, אני הולך ולא תוכלי למצוא אותי. הבנו אחת את השני? יאללה, תתקדמי איתו, לפני שאני מביא לך אותו למשרד. אל תשגעי אותי, יותר עדיף. "הולך? לאן אתה הולך בדיוק", צחקה האישה. "השקעתי בך שש שנים של שיקום, עכשיו אתה רוצה ללכת? ואני אתן לך ללכת לאיזו זוחלת אחרי השקעה כזו? לאן שאתה הולך גיא ואני באים איתך. קח אותו לשמחה, אני אאסוף אותו בשבע".
 

אבל הצדיק הקטן לא נולד פראייר של אף אחד. "אני הולך עם מאיה לגינה, ואני לא הולך לשמחה. אני גם לא אוהב אתכם בכלל", אמר את שלו ושילב ידיים בבוסטר, בחיוך כובש ובמבט מתריס לעברי. עצרתי את הרכב בתחנת אוטובוס, והסתובבתי אליו. "אל תעשה לי פנים, אתה שומע אותי? בוא, אני אקח אותך לשמחה, ואני אקנה לך צעצוע בדרך, אבל רק אם תשתוק, שאני לא אשמע צפצוף. סגרנו? 
 



"איזה צעצוע, אבא?", תמה הסחטן הקטן. "הבטחת לי רובוט כשנסעת לגרמניה שלך, אבל הבאת צעצועים אחרים. עכשיו אין לי רובוט, ואני מאוד עצוב". 

גיאצ'ו, הבאתי לך ימבה משחקים, השארתי לחולירות האלה 150 יורו. אין לך בושה? אני לא מבין. "אוי מאמי, אתה באמת דביל", קבעה כיפוש. "בגיל 5 וחצי הוא יודע מה זה יורו? ומה אתה משחד אותו בכלל? גיא, תקשיב למה שאני אומרת: אתה הולך לשמחה עכשיו. אני לא רוצה לשמוע מילה. תאשר לי שהבנת". 
 

הוא מצץ את אגודלו בשקט, ולא הגיב. הודעתי לפיקוד שהושגה הבנה, ואני חוזר לציר התנועה המיועד. "יופי. דווח כשתגיעו", הורתה, "אני אשלח אותה למטה לאסוף את גיא". 


# # #

ניתקתי, והקשבתי לענת דוידוב ברדיו 103. היא עושה יופי של תוכנית כלכלית יומית. הצדיק ביקש את הטלפון. אמרתי לו שהוא בטעינה. "תן לי, אבא, אם לא תיתן, אני עושה בלגן". אל תנסה אותי אפילו, ואם תעשה בלגן, לא אתן לך את הטלפון אף פעם, אמרתי בטון נוזף, אבל הוא לא התרשם מהקשיחות הזמנית, ועבר לתחנונים על הצעצוע. התחייבתי לקנות עד סופ"ש והוא נרגע. 
 

הגענו למטפלת, והנוכל הקטן שאמר שהוא לא אוהב אותה, זינק עליה בחיבוקים ונישוקים. מיד הוא שאל: "קנית לי משחק?", אבל מאחר שהיא מקצוענית שאינה נסחטת בקלות יתרה, השיבה לו: "יש לי הרבה משחקים בשבילך. בוא נעלה". הבטתי בו הולך איתה יד ביד, מבסוט מהחיים. למה לי הכל הולך קשה? 


# # #

אז אין לנו בחירות נכון לעכשיו. אגם הדרעק נשאר במתכונתו הנוכחית, והעושק הגועליציוני נמשך בכל הכוח. עדיין לא ברור בכמה כסף תתבטא הפסקת האש הנוכחית. אתמול למשל שמעתי ברדיו של התאגיד את שמעון ריקלין, שופרו של רה"מ בנימין נתניהו (יש מצב שיהיה עד מדינה מתישהו? זה יהיה שוס), מזהיר מפני מלחמה כוללת בצפון ובדרום. "וגם כשיעופו כאן טילים על תל אביב, וייהרגו הרבה אנשים", הצהיר המאוס, "התקשורת עדיין תעסוק בחקירות של ראש הממשלה, ותפריע לו בתיאום עם נשיא ארה"ב". 
 

נו טוף, עברנו לאיומים במלחמות, רק כדי לעמעם את משמעות החקירות של משפחת המלוכה. והנה עכשיו מקשקש עוד שופר, יורם שפטל ברדיו 103, על הדיקטטורה של בג"ץ, שמתערבת בהחלטות אגם הדרעק בסוגיית חוק הגיוס. צריך לגייס קודם כל את הערבים לשירות לאומי, גורס שפטל, אחרת אין שוויון בנטל. "זו אכיפה בררנית", גורס הפינגווין. 
 

בקיצור, המערכת עובדת. אין סיכוי שנראה את החניוקים, שמנהיגיהם מאדירים את משמעות המושג "טפיל". הם גם לא רוצים שג'מעתם תשרת בצבא, וגם לא תשרת בשירות לאומי רחמנא ליצלן. הם פשוט רוצים להמשיך לקבל קצבאות, ושלא נפריע להם בשוד הקופה הציבורית, שמתבצע כאן עשרות שנים בלי הפרעה ממשית. 
 

לשאלה אם צה"ל זקוק לחניוקים, יש תשובה אחת - ממש לא. העלות של כל חייל חרדי (שעלול להתחייל נשוי ואב לילדים, ולהתרבות תוך כדי) והדרישות הבסיסיות של משמרות המהפכה שלנו כדי שדתי ילבש מדים - הן אבסורד שמבטל לחלוטין את משמעות המושגים מפקד=פקוד. הם לא סופרים אותו בכלל, יש להם רב'ה, הוא הסמכות היחידה בשבילם. אז בשביל מה הצבא צריך את המכה ה־11 הזו? 
 

פטור בלא כלום הוא בלתי אפשרי בחברה שבה הדתיים והחניוקים משתלטים על כל שעל דמוקרטי - לפחות שישרתו בשירות לאומי מקוצר של 18־24 חודשים - כתנאי יסודי לקבלת גמלת חאווה, לחיים נוחים בקייטנה שבכוילל. גם לפתרון הזה המנהיגים הסחטנים לא מוכנים. אבל זו השיטה כאן, וגם בני הפעוט מפנים בחושיו החדים שסחיטה וסחטנות הן דרך החיים היחידה שמאפשרת לשרוד כאן.


אלי סדן. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
 

בנוסף לחניוקים ותורתם אומנותם, שזה עושק־פר־סיי, אנחנו מאולצים להתמודד עם המדמנות הקדם־צבאיות, הפרויקט של הרב אליעזר סדן. כל הנשים בארץ, גם הבולטות והבכירות שחברותיהן בטיפשורת מגדירות אותן כ"אקטיביסטיות", קולן נדם לנוכח הפרימיטיביות שמנחיל חתן פרס ישראל לתלמידיו. לפי שיעוריו, אישה חייבת להיות אסירת תודה על שמתירים לה לדבר. גג עובדת משק בית עם טובות הנאה פה ושם. לאן בדיוק נגיע עם הבערות הזו, רק אלוהים של הרב סדן יודע, כי אלוהים שלי לא יודע. 
 

אין חולק על כך שכל פרימיטיב בהתהוות שרוצה ללמוד אצל הרבנים החשוכים האלו בעלי, או בכל מדמנה אחרת - זו זכותו המלאה. הבעיה מתחילה ביישום החומר הלימודי בצה"ל. הרמטכ"ל חייב להילחם בתופעה המחליאה שפרצה לחיינו בשם הדתה, ויפה שעה אחת קודם. אבל היכן הן כל הדיירות באגם הדרעק? איפה שלי סכינאי־סטילטו ושאר חברותיה ממפא"י? ממי הן מצפות שתעשה את העבודה בשבילן? מאיילת שקד? הרי איילת היא מס' 2 בבית היהודי, שמקדשת כל מילה מקוממת שפולטים הרבנים הסמרטוטיים מהמדמנה בעלי. אפילו נפתלי העבדאי הגיב על האמירות, ואמר שהוא מסתייג, אבל מה פתאום לשלול מהרב סדן את התואר חתן פרס ישראל? 
 

לי אין בעיה עם התואר, אני משתין בכיבוי צופי על ועדת הבחירה לדורותיה, אבל אולי ישנן נשים שהאמירות האלה כן מרגיזות אותן? את מי הן מעניינות, בטח לא את נפתלי שיהיה כאן ראש ממשלה רק אם איזה אייתוללה יכבוש את המדינה. אני לא פוסל את האפשרות הזו, ומתחמש בהתאם. עם החבר'ה האלה ואלוהים שלהם, לך תדע מה יהיה מחר.
 

האופוזיציה באגם הדרעק לא טובה יותר מהגועליציה. קולקציה של אפסים־אינטרסנטים־דוחים למדי בכל התבטאות, שחולמת להגיע כאן להנהגה. זה לא יקרה, אבל לחלום זה סבבה. מרצ תמשיך לדבר על הכיבוש, ולחלום על ארץ אחרת; אבי גבאי הוא בכלל סוס טרויאני שעשוי להשמיד את מפא"י באופן סופי, ובאמת שהגיע הזמן לזה; ויאיר'קה החתיך הוא בכלל אניגמה. מנהיג־בעיני־עצמו, דיקטטור קטן ומסוכן, שבונה רשימת פלקטים אנושיים, אחרי שהמליך את עצמו ב"אין עתיד" עד סוף האלף (אבל לא מתבייש להגדיר את עצמו כדמוקרט), ומנסה לשכנע את הציבור שיש לו יכולת לנהל כאן את המדינה הגזענית ביותר בדמוקרטיה בעולם. כישורים אין, השכלה רלוונטית (11 שנות לימוד ברוטו, או טרה, או מה שביניהם) אין, יכולת מוכחת לנהל מדינה אין - מימון מפלגות דווקא יש, אפילו יותר מדי. האופוזיציה בראשותו תגיע אולי ל־52 מנדטים - בזבוז זמן.


# # #

בשבוע שעבר חילקה לעצמה הטיפשורת קצת פרסים. הם אוהבים את זה, את ההתכנסויות המחליאות והמבזות האלה. קשת גם שידרה את המביכון, אבל לשמחתי לא נכחתי בכתריאליבקה, וגם אם הייתי נוכח, לא הייתי פוקד את הביצה הסרוחה. דווקא לפרס סוקולוב אני מצפה, כי יש צ'ק, ואז אשלח את כיפוש לאסוף את השלמונים. אבל מי בדיוק יציג את מועמדותי לצ'ק? אין לי את החברים המתאימים בסחלה הזה, חבל. כיפוש, בלבה, בטח מאוד מאוכזבת ממני שאין פרסים.
 

אבל גם מחו"ל קראתי ושמעתי את נאומה של הגברת הראשונה של הסחלה. פתשגן מהוקצע, שכלל כמובן מוטיבים טורקיים, כדי ללחלח את עיני השומעים. ברורררר שאילנה לא הזכירה חס וחלילה את החשדות נגד המו"ל שמשמש לה לתמיכה אינסופית גם כיום. היא גם לא דיברה על בררנות ב"תחקירים" - לא פוגעים במוניטין של המעסיק. אילנה לא תפצח בתחקיר שיסביר לציבור מדוע יצחק תשובה, כבעלים של דלק קידוחים, לא מחזיר את החוב לציבור כבעלים של דלק נדל"ן. בטח שהסדר החוב השערורייתי של דלק נדל"ן, בחסות השופטת ורדה אלשיך, לא יגרום לאילנה לחקור ולנבור בסוגיה.

למה לה? תשובה ומשפחתו מחזיקים ב־20% מניות בעלות של קשת. גם את ההחזקות של משפחת ורטהיים לא מתחקרים, זה לא בריא. יותר עדיף לשדר תחקירים של גנרלים מתים. למה לא עשו כלום עם יואב בן־צרויה? הוא לא היה גנרל מספיק חשוב? הוא לא הטריד מינית? היה איזה שת"פ חשוד על אוריה החתי ורעייתו בת שבע הסקסית, עם דובידל הג'ינג'י החרמן הקטן? לא שווה תחקיר למה לג'ינג'י מותר לחמוד אישה נשואה, אילנה? יפה ככה? ושליימה המלך שלנו? אלף נשים, ראבק! בדקתם ב"עובדה" שאף אחת לא הייתה אשת איש, קטינה, איזו הטרדה מינית משהו? פשוט כלום? אי אפשר לשלוח את עומרי אסנהיים לחקור את הקטעים האלה? נו טוף, אולי אמנון לוי ירים את הכפפה. הוא אוהב את המגזר. 
 

בלשאת נאומים שמזכירים תסריטים ופסקול של סרטים טורקיים מקולנוע "זוהר" ז"ל, בזה אין לה מתחרים. רק הצעה קטנה: בנאום הבא מומלץ לשלב כפסקול את שיריו הנוגים של אבי ביטר. נראה לי מאוד מתאים. אבל בטח כולם נורא אהבו את הנאום, ראיתי מחיאות כפיים. 


אילנה דיין. צילום: אלדד רפאלי, יח"צ
 

אין לנו בחירות, יש לנו רזרבות של עשרות מיליארדים כל שנה, שאגם הדרעק מחביא כ"קניפל", שיאפשר לסחור בנו ביום פקודה. כך מנהלים כאן מדינה, שהיא בכלל ארגון פשע. אז נתנחם בבחירות הצפויות לראשות ההתאחדות לכדורגל, שתהיינה כנראה ב־30 ביולי. אין לנו כדורגל, גם לא יהיה לנו. בכתריאליבקה משקיעים בכויללים, לא בתשתית למגרשי ספורט. פה ושם בונים אצטדיון לפלבאים, שמשרת שלוש־ארבע קבוצות מקצועניות במקביל. והעם ש־מ־י־י־ח נורא. העיקר שדיירי אגם הדרעק שמחים להצטלם שם.
 

זה לא מונע מהעסקונה בע"מ לבנות לעצמה מנגנונים: התאחדות, מינהלת למקצוענים, ימבה ועדות, מועצות ומה לא בעצם? והיפה אצלנו בסטארט־אפ של היאהוד הוא שבכל המנגנונים הנ"ל מכהנים אותם אנשים בניגוד עניינים מפליא (לא רק בכדורגל, גם בכדורסל). ואיפה יאחב"ל? אולי המפקד החדש יסכים לבדוק מה קורה שם במנגנונים, ואיך הופכים מיליארדים של כסף ציבורי לאבק בכל שנה. 
 

מרכז הפועל הוא הסיעה הגדולה בדרעק־טוריון של ההתאחדות, שמונה 31 בעלי עניין. לסיעה של הפועל קוראים "חברינו", אף על פי שאין שם חברים של אף אחד. אבל יש להם משמעת סיעתית, ושטרן חלובה - עסקן של עשרות שנים - הוא המועמד של מפא"י לג'וב המיותר. אבל דווקא חברים שלו מ"חברינו" מתנגדים למועמדותו שנקבעה במפלגה של יורם אורנשטיין (הבלבית של הדרעק־טוריון של הפועל) בנימוק שהוא עסקן. 
 

רגע, מה אתם בדיוק? לא עסקנים שמתעלקים על כספי ציבור? לא ערימה של פאשלונרים שדרדרה את הכדורגל למעמד אפסי בזירה הבינלאומית? מה ההבדל בין שטרן מחולון לכל אחד מעמיתיו? הוא קולף בישיבות גניבת הדעת תפוחי עץ ביד שמאל במקום ימין? הרי את הריקבון בהתאחדות לא ניתן יהיה לרפא לעולם, אז מה זה חשוב מי יהיה היו"ר?

הכיבודים והכבוד ימשיכו בדיוק באותה הדרך שבה הם מתנהלים מאז קום המדינה; הנבחרת הלאומית תמשיך להיות שטיחון של כל המדינות הזעירות באירופה; לא נגיע למונדיאל ולא ליורו, לפחות ב־400 השנים הקרובות; מאמנים ואנשי צוות מקצועי בכלל ימונו לפי מפתח של חברים ומקורבים, וימשיכו לקרוא לזה דמוקרטיה. אז את מי מרמים כאן בדיוק? את הציבור שמאס בנבחרות הייצוג שלו, כבר לפני עשורים? 
 

הנה ממש עכשיו התפרסם שמו של אנתוני וארן מבית"ר ירושלים, ככדורגלן שהשתתף בסוג של אורגיה שגם צולמה, לשמחת הגברים המעורבים. האירוע המביש והמביך קרה לפני כמה שנים. וארן לא שיחק אז בבית"ר מליגת העל, אלא בליגה נמוכה יותר. זה לא מנע משרת הספורט שלנו, מירי רגב, לפרסם מיד הודעה של "אני מ־ז־ו־ע־ז־ע־ת ממה ששמעתי". האישה הזו קובעת מדי יום שיאים חדשים בפופוליזם לשמו. לא שמעתי את ה־ז־ע־ז־ו־ע של השרה הקדושה כאשר התפרסמה ההקלטה של יאיר, הנסיך לבית נתניהו, מציע לסרסר בבת זוגו הדוגמנית.

אז היא טענה שיש פגיעה בפרטיות, והנסיך יאיר הוא הרי הילד של כולנו. וכמובן שמודיעין אזרחי תובעת את המאבטח שפרסם את ההקלטה. כי סדר חייב להיות. אנתוני וארן הוא רק כדורגלן ישראלי שעלה מצרפת, והיא משתוממת מירי, הרי בכל זאת איך כדורגלן מרשה לעצמו התנהגות מזוהמת שכזו. 

מה הוא נסיך? כי אצלנו, רק לנסיך מותר להיות חלאה.


# # #

נ.ב.

במסגרת תהליך ההתבהמות של הימין הפסיכי, הגדיר יורם שפטל, את כל הזמרות ששרות בשפה נוכרית - כולל נציגת ישראל לאירוויזיון - פוסטמות.

למי שאינו מבין את משמעות המושג, הנה התרגום: אישה מציקה, מאוסה, טיפשה ועצלה. התרגום מלדינו: פצע מוגלתי. כך מתייחסת האליטה האשכנזית מקיסריה לזמרות שלנו. אגב, לא נשמעו בשיח של שפטל, התייחסויות כלשהן לזמרים גברים, שמעיזים לשיר בלועזית. המסרים של המדמנה מעלי והטינופת השגורה אצל שפטל מתחילות לחלחל לציבור. רק עניין של זמן עד שגם אגם הדרעק יאמץ את הביטוי שמעליב נשים. מעניין מי יהיה הראשון שיכניס אותו לפרוטוקול: מהליכוד, ש"ס, אגודת ישראל? חכו, תנו זמן לזמן.

tguvot@maariv.co.il