"איזה צעצוע, אבא?", תמה הסחטן הקטן. "הבטחת לי רובוט כשנסעת לגרמניה שלך, אבל הבאת צעצועים אחרים. עכשיו אין לי רובוט, ואני מאוד עצוב".
הוא מצץ את אגודלו בשקט, ולא הגיב. הודעתי לפיקוד שהושגה הבנה, ואני חוזר לציר התנועה המיועד. "יופי. דווח כשתגיעו", הורתה, "אני אשלח אותה למטה לאסוף את גיא".
הגענו למטפלת, והנוכל הקטן שאמר שהוא לא אוהב אותה, זינק עליה בחיבוקים ונישוקים. מיד הוא שאל: "קנית לי משחק?", אבל מאחר שהיא מקצוענית שאינה נסחטת בקלות יתרה, השיבה לו: "יש לי הרבה משחקים בשבילך. בוא נעלה". הבטתי בו הולך איתה יד ביד, מבסוט מהחיים. למה לי הכל הולך קשה?
פטור בלא כלום הוא בלתי אפשרי בחברה שבה הדתיים והחניוקים משתלטים על כל שעל דמוקרטי - לפחות שישרתו בשירות לאומי מקוצר של 18־24 חודשים - כתנאי יסודי לקבלת גמלת חאווה, לחיים נוחים בקייטנה שבכוילל. גם לפתרון הזה המנהיגים הסחטנים לא מוכנים. אבל זו השיטה כאן, וגם בני הפעוט מפנים בחושיו החדים שסחיטה וסחטנות הן דרך החיים היחידה שמאפשרת לשרוד כאן.
האופוזיציה באגם הדרעק לא טובה יותר מהגועליציה. קולקציה של אפסים־אינטרסנטים־דוחים למדי בכל התבטאות, שחולמת להגיע כאן להנהגה. זה לא יקרה, אבל לחלום זה סבבה. מרצ תמשיך לדבר על הכיבוש, ולחלום על ארץ אחרת; אבי גבאי הוא בכלל סוס טרויאני שעשוי להשמיד את מפא"י באופן סופי, ובאמת שהגיע הזמן לזה; ויאיר'קה החתיך הוא בכלל אניגמה. מנהיג־בעיני־עצמו, דיקטטור קטן ומסוכן, שבונה רשימת פלקטים אנושיים, אחרי שהמליך את עצמו ב"אין עתיד" עד סוף האלף (אבל לא מתבייש להגדיר את עצמו כדמוקרט), ומנסה לשכנע את הציבור שיש לו יכולת לנהל כאן את המדינה הגזענית ביותר בדמוקרטיה בעולם. כישורים אין, השכלה רלוונטית (11 שנות לימוד ברוטו, או טרה, או מה שביניהם) אין, יכולת מוכחת לנהל מדינה אין - מימון מפלגות דווקא יש, אפילו יותר מדי. האופוזיציה בראשותו תגיע אולי ל־52 מנדטים - בזבוז זמן.
בלשאת נאומים שמזכירים תסריטים ופסקול של סרטים טורקיים מקולנוע "זוהר" ז"ל, בזה אין לה מתחרים. רק הצעה קטנה: בנאום הבא מומלץ לשלב כפסקול את שיריו הנוגים של אבי ביטר. נראה לי מאוד מתאים. אבל בטח כולם נורא אהבו את הנאום, ראיתי מחיאות כפיים.
מה הוא נסיך? כי אצלנו, רק לנסיך מותר להיות חלאה.
נ.ב.
במסגרת תהליך ההתבהמות של הימין הפסיכי, הגדיר יורם שפטל, את כל הזמרות ששרות בשפה נוכרית - כולל נציגת ישראל לאירוויזיון - פוסטמות.
למי שאינו מבין את משמעות המושג, הנה התרגום: אישה מציקה, מאוסה, טיפשה ועצלה. התרגום מלדינו: פצע מוגלתי. כך מתייחסת האליטה האשכנזית מקיסריה לזמרות שלנו. אגב, לא נשמעו בשיח של שפטל, התייחסויות כלשהן לזמרים גברים, שמעיזים לשיר בלועזית. המסרים של המדמנה מעלי והטינופת השגורה אצל שפטל מתחילות לחלחל לציבור. רק עניין של זמן עד שגם אגם הדרעק יאמץ את הביטוי שמעליב נשים. מעניין מי יהיה הראשון שיכניס אותו לפרוטוקול: מהליכוד, ש"ס, אגודת ישראל? חכו, תנו זמן לזמן.
התרעות פיקוד העורף