כמו מפקדי הצי העות'מני שדיווחו לסולטן "מלטה יוק!" (אין מלטה!) אחרי שנכשלו בניסיונם לכבוש את האי, כך גם הקשר בין הצהרתו של שר הביטחון בסוף השבוע למציאות. "אין דבר כזה טרור בודדים", הכריז ליברמן, אבל גם אם נעצום את העיניים חזק־חזק ונגיד את המשפט הזה חמש פעמים בכוונה ובאמונה מלאה, התופעה הזאת לא תיעלם מחיינו. התעלמות היא לא הדרך להתמודד איתה.

ברור שהטרור לא פועל בחלל ריק ומושפע מאוד מאווירה, אבל בשנים האחרונות הוא עובר מהפכה של הפרטה. הטרור המאורגן שהכרנו מתקשה להרים ראש ואל החלל נכנסו בודדים ללא ארגון, מימון או הכוונה מאחוריהם. חלקם מושפעים מהסתה ברשת, וכמעט כולם מונעים ממצוקה אישית כלשהי, כשהפיגוע נראה בעיניהם כמו יציאה מכובדת מהעולם הזה ומהסיטואציה הלא נוחה שהם נמצאים בה.

המחבל הדורס מברטעה, עלאא כבהא, הוא בדיוק המפגע הבודד הקלאסי. כשנכנס ביום שישי לרכב, הוא אפילו לא ידע שהוא עומד לבצע פיגוע. הוא חלף על פני החיילים, ראה את ההזדמנות, הסתובב ופגע בהם. רבים מהמחבלים בהם נתקלנו בשנתיים וחצי האחרונות (כ־450 במספר) קיבלו את ההחלטה ימים או שעות לפני הפיגוע. במקרה של כבהא זו הייתה החלטה של שניות.

פיגוע דריסה בשומרון. צילום: מאיר ועקנין, פלאש 90

פיגוע דריסה בשומרון. צילום: מאיר ועקנין, פלאש 90

מה חולף בראשם של המחבלים ברגעים האלה של קבלת ההחלטה? מחקירת יותר מ־200 מחבלים שנתפסו חיים, עולה שהם לא מצפים לצאת מהפיגוע בחיים. להפך, הם רוצים למות. הם יודעים גם שביתם ייהרס. אבל הם יודעים עוד שבמותם הם מבטיחים למשפחתם קיום כלכלי נוח, יותר משהיו יכולים להעניק לה בחייהם, בתוספת כבוד ויוקרה חברתיים.

כיום, ישראל לא מצליחה להיכנס לתוך המשוואה הזאת שבראשם ולשנות אותה. עונש מוות הוא לא מה שירתיע את מי שמבקשים למות. גם הריסות הבתים לא. פגיעה משמעותית במשפחה, כמו גירוש לעזה, עשויה בהחלט להביא לתוצאה אחרת. אילו ידע כבהא שבהחלטה שלו לסובב את ההגה ולפגוע בחיילים הוא גוזר חיי אומללות על כל בני משפחתו, אולי היה השיקול שלו אחר.

גירוש לעזה הוא עונש קשה והוא ידרוש גם מאמץ של הפרקליטות להכשיר אותו משפטית. אבל במקום להפריח סיסמאות על עונש מוות בלתי יעיל (שגם לא ייושמו) ולשלוח את צה"ל למבצעי הריסת בתים ראוותניים (שאחריהם בונה המשפחה בית חדש ויפה בסיועה הנדיב של הרשות הפלסטינית), מוטב להתמקד במה שירתיע את אותם בודדים. אם יידע כל מחבל שמשפחתו תקלל אותו ואת מעשהו עד אחרון ימיה, הפיגוע כבר לא ייראה לו כמו יציאה מפוארת מהעולם.

גירוש משפחות מחבלים לעזה עשוי בהחלט להביא לתוצאה אחרת

במקום להפריח סיסמאות על עונש מוות בלתי יעיל (שגם לא ייושמו) ולשלוח את צה"ל למבצעי הריסת בתים ראוותניים מוטב להתמקד במה שירתיע את אותם בודדים