השאלה היא האם עדיף להיות חלק מהמועצה או לא? ברמה הסמלית, ברור שעדיף לצאת. מה יש לנו לחפש במועצה שרוב ההחלטות שלה נגד ישראל בעוד שמדינות כמו סוריה, קוריאה הצפונית ואיראן לא זוכות לביקורת כי הן חלק מהעיוות שישנו באו"ם. מצד שני, כל הדיפלומטים בתוך משרד החוץ ממליצים להישאר כי כשאתה בפנים אתה יודע מה הולך לבוא ויכול לרכך חלק מההחלטות.
קחו לדוגמה את ההחלטות שהתקבלו בסוף השבוע - חמש החלטות נוראיות נגד שלטונה של ישראל בשטחים. יש דברים שאי אפשר להילחם בהם. קודם כל, העובדה שישראל פועלת בשטחים אינה ניתנת להכחשה ואם ישראל חושבת שלא תספוג על זה ביקורת היא משלה את עצמה. מצד שני, אין הלימה בין מה שישראל באמת עושה לבין ההחלטות הקשות נגדה ובטח לא מול מה שמדינות אחרות עושות. כשנטבחים כל כך הרבה אנשים בסוריה ומתעסקים בישראל, ברור שזה לא צודק. עם זאת, ההחלטות שהתקבלו רוככו, כי הייתה עבודה של דיפלומטים שעברו על המינוח, על הנוסח פעם ראשונה, שנייה ושלישית.
ההשתייכות מאפשרת להתמודד באופן מהותי טוב יותר עם האיום. זה כמו להשתיל סוכן מודיעין, הדבר היחידי הוא שמדי פעם צריך לנגב את הרוק, לזכור שזה לא גשם. כדאי להישאר כדי לדעת מה קורה ולרכך את ההחלטות, ובעיקר כאשר ניקי היילי עושה עבודה הרבה יותר טובה מכל דיפלומט ימני ישראלי וג'ון בולטון עומד להיכנס להיות מזכיר המדינה של ארצות הברית. ישראל רק צריכה לשתוק, להקשיב ולראות מה ארה"ב עושה. אם ארה"ב תפרוש מהמועצה, ישראל תוכל ללכת בעקבותיה.
ישראל צריכה לשתוק, למחות את העלבון, לתקוף את המועצה ולהמשיך לעשות לה דה-לגיטימציה, להוקיע אותה ולהישאר בפנים. להגיד: "אנחנו נישאר כדי לשנות, נישאר כדי להילחם על מה שהאו"ם באמת צריך להיות". ישראל צריכה להישאר כדי להשפיע ולשכנע אפילו את ארה"ב להישאר ולנסות להעביר החלטות אחרות. למשל, להעביר החלטה שמדינה שהיא דיקטטורה לא תוכל להיות חברה במועצה לזכויות אדם.
כרגע זה נראה בלתי אפשרי. אבל גם העברת השגרירות האמריקנית לירושלים נראתה בעבר מופרכת. הנה אתגר מדיני דיפלומטי רציני במקום לנטוש - מהלך שאכן עשינו, ולא הביא לשינוי.
התרעות פיקוד העורף