לא בחדווה קפצתי ראש ל"השכם להורגו", ספרו עב הכרס באנגלית של רונן ברגמן. זה עידנים אינני מעוניין יותר בפוליטיקה העוינת בין ארגוני תקשורת בישראל; אחד מיתרונותיו של האקס פטריוט. עם ברגמן לא החלפתי מילה מימי, אף שפעם ישבנו קרובים יחסית בטיסת אל־על לניו יורק אבל הצלחנו להתעלם איש מנוכחות עמיתו. ימים ספורים אחרי שהתחלתי להקיף את הספר ששכן במלוא היקפו הווירטואלי בקינדל שלי, נשטף ד"ר ברגמן במפלי סופרלטיבים במדורי הביקורת הספרותית בעיתונים שונים.

לא מזיק שברגמן כותב לעתים במהדורת יום א' של ה"ניו יורק טיימס", שגם פרסם פרק מהספר על הניסיונות הישראליים לחסל את יאסר ערפאת. מועילה אף יותר היא העובדה שהספר התפוח הזה, שעניינו מדיניות החיסולים של המוסד, לא הוגש לבדיקתה של הצנזורה הישראלית, שהייתה משספת אותו כאבטיח בדרכו לגבינה בולגרית. לא פחות חשוב - עד עתה קראתי 25% מהספר בגמיעה אחת וכבר אני בטבורה המדמם של מלחמת לבנון. "השכם להורגו" הוא סט של מצעי משי מלטפים בדרך לחלומו הרטוב של כל עיתונאי ישראלי שידע ולא יכול היה לספר.

אפילו לכעוס על ברגמן, כמנהג בני היישוב היהודי, לא כעסתי. כשהוא מצטט מ"צד גימ"ל", ספרי האנונימי על יוסי גנוסר, הוא נותן קרדיט הוגן. וכשהוא מתעלם מ"רשימת חיסול", הסרט שעשיתי על חיסולי יחידת כידון אחרי טבח הספורטאים במינכן 1972, וציטוטיו דומים לאלה של אנשי ה–CIA שהפעילו את עלי חסן סלאמה המופיעים בסרט, עלה בדעתי שמא לא צפה ברגמן בסרט. למה להיות קטנוני.



עבור עיתונאים שחלפו בקריירה שלהם ליד סיפורי ומסמכי המוסד וגם נפגשו בבתי קפה עם כמה מהלוחמים הוותיקים שהקפידו לשבת בגבם אל הקיר (בצחוק), ספרו של ברגמן הוא מתכון לצביטות קטנות בלב. גם אנחנו ידענו שנחמיה מאירי הוא מפקד יחידת כידון, אבל נאלצנו לראיין אותו כשפניו מוצלות בשם בדוי.

היתרון שלך כאשר אתה כותב באנגלית ומדלג על מוסד הצנזורה המיושן, הוא שכל מה שהפקידו בידיך מפקדים ולוחמים על פי שיקול דעתם, עושה דרכו לדפוס. לעתים שיקול הדעת הזה קלוקל ומונע על ידי טינות ישנות וקנאת מחסלים, אבל אין ספק - וכאמור אני רק במלחמת לבנון, ורוב הספר עדיין לפני - כי המוסד הישראלי לתפקידים מיוחדים, שהוקם בצלמם ובדמותם של גברים לא סנטימנטליים כמו איסר הראל, רפי איתן, צבי זמיר, יוסק'ה יריב, מייק הררי, מאיר עמית ואחרים, הוא בכיר שירותי הביון שבחר בחיסול אויבים, יריבים וחפים מפשע שנקלעו בדרכו כדרך לוחמה לגיטימית ומחויבת המציאות.

יש וצריך להיות ויכוח מוסרי על המדיניות הזאת, אבל היו ימים שבהם ניצחו החשש והפחד את השכל הישר. מומלץ לבכירים ובכירים לשעבר במוסד, בשב"כ, באמ"ן ובאחרים לקרוא את הספר עם מגיני שיניים מפלסטיק כמו אלה החורקים שיניים בשנתם. זה לא מסוג הספרים שגופים כאלה אוהבים לקרוא על ההיסטוריה הקרובה שלהם, אבל עובדה היא שתמיד יש מי שכותב אותם. חלק מהזמן עבודת המוסד מכוערת ואכזרית, כך חושבים ודאי בני משפחתו של המלצר המרוקאי אחמד בושיקי שחוסל בלילהאמר בשל דמיון קלוש לחסן סלאמה. הפיצוי הכספי שקיבלו לא השיב להם את אב המשפחה.

 ג'ינה הספל. רויטרס

***

במהלך טרפת האביב משולחת הרסן של דונלד טראמפ - שבמסגרתה פיטר את מזכיר המדינה רקס טילרסון ביושבו על האסלה במטוסו, ואת המשנה לראש ה־FBI אנדי מקייב 24 שעות לפני התפטרותו ובכך שלל את הפנסיה שלו; בעוד הבושם של הופ היקס מתפוגג במשרד הסגלגל ורוב פורטר נשלח להכות את נשותיו שלא על חשבון משלם המסים; כאשר ג'ארוונקה מתפקדים ללא אישור ביטחוני תקף, גנרל מקמסטר מקרטע על רגלי תרנגול, ג'ון קלי נחשף כפגע רע, הנשיא תובע את שחקנית הפורנו סטורמי דניאלס, אשתו של דון טראמפ הבן מתגרשת ממנו והלסתות ננעלות על ישבנו של החוקר המיוחד בוב מולר - העביר הנשיא מראשות ה–CIA את הנץ מייק פומפאו וקידם לתפקיד במקומו את ג'ינה הספל, המינוי הראשון זה 30 שנה מתוך שורות הסוכנות, מאז יצא וויליאם קולבי בוקר אחד לדוג בנהר האהוב עליו ונעלמו עקבותיו.

אומרים לי שח"כ מרב מיכאלי כבר שיבחה את מינויה של אישה לבעלת הבית ב־CIA, אבל כדאי היה לנצור את התשואות ולחכות עם רסיסי תקרת הזכוכית, עד שהמינוי יעבור את השימוע השגרתי בסנאט. לא הייתי רוצה להמר על התוצאה בתמהיל האנושי הבעייתי בגבעת הקפיטול, אבל אבוי לה למעצמה (או למדינה) שבראש סוכנות הביון המרכזית שלה המופקדת על ענייני חוץ, תעמוד מי שיישמה את תוכנית "החקירות המואצות" (עינויים בשפה פשוטה), שהכתיבו ג'ורג' וו. בוש ודיק צ'ייני אחרי 11 בספטמבר.

ראש ה־CIA הוא שר החוץ של הזרוע החשאית הבוחשת, מרגלת ומבשלת מבצעים חשאיים (Covert), מפילה משטרים, מחמשת מורדים וכיוצא באלה. כקודמיה, תהיה גב' הספל אמורה להכתיב את הטון, המורל, טיב הפעילות, ביצוע פקודות ושמירה על עקרונות הדמוקרטיה והמסמכים המסדירים פעולה תקינה, חוקית ומוסרית של ארגון שמעד פעמים רבות מדי. לא מפקידים תפקיד רגיש כזה בידי מי שהייתה מעורבת עד קצה ראשה במימוש ובהוצאה לפועל של מדיניות בוש־צ'ייני הקטסטרופלית, שהרשתה לבצע עינויים קשים ביותר במי שנחשדו בעיניה כפעילי אל־קאעידה ואחרים.

ג'ינה הספל הייתה אחראית לכמה מ"האתרים השחורים" המזעזעים, בתי כלא שהיו מפוזרים מתאילנד ועד ארצות מזרח אירופה. היא העלימה חשודים ללא הליכים משפטיים ונשאה באחריות פיקודית לכמה ממעשי הזוועה היותר ברוטליים בהיסטוריה. את האישה הזאת מייעד טראמפ לעמוד בראש ה־CIA ולשרוד שימוע בסנאט. קולות מחאה החלו להישמע הרבה לפני השימוע הזה משתי המפלגות: ראנד פול הרפובליקני הבטיח לפצוח בפיליבסטר מתיש כדי למנוע את האישור, וסנאטורים דמוקרטיים מזדרזים להביע דעתם און דה רקורד. לא באופן גורף, כי הסנאטורית דיאן פיינסטיין, שאיבדה את תמיכת מפלגתה בקליפורניה, ממליצה להמתין לשימוע משום שאכלה פעם ארוחת ערב עם ג'ינה הספל ומצאה שהיא אישה נחמדה ומצודדת. לא פחות חשוב: ראש ה־CIA הוא שגרירו הנודד של הנשיא לעניינים רגישים, ואילו הספל מבוקשת בבריטניה ובמדינות אירופה אחרות כפושעת מלחמה, והיא תיעצר אחרי ביקורת הדרכונים.

דונלד טראמפ. רויטרס

***

מה שאינו מוטל בספק ונמצא מעבר לכל ויכוח, וזאת גם על סמך דוח בן 6,000 עמודים של ועדת סנאט שחקרה את מדיניות בוש־צ'ייני והסמיקה מבושה ודם, ג'ינה הספל הגיעה ל"אתר שחור" בתאילנד כדי לנהל את חקירתו האכזרית של אבו זוביידה ואחר כך עברה לחקור את עבד אל־רחים אל־נשירי. כדי לעשות סדר בכרוניקה: ברק אובמה ביטל את מדיניות החקירות האלימות ב־2009, ודוח הסנאט ראה אור ב־2014. מי שתוכן הדוח הקשה הזה מעניין אותו, יכול לקבל אותו בחינם ברשת ממו"ל ששולח אותו לכל דורש מאז נודע על מינויה של ג'ינה הספל.

כמו באמריקה, העינויים היו מבוססים על מחקרים מדעיים, ידע פסיכולוגי, גרימת כאב פיזי והנחת עבודה שגויה שמעולם לא הוכחה, כי חשודים המעדיפים לשתוק יישברו ויגלו את הסודות אם ישברו את כל העצמות בגופם. לטענה כי את מקום מחבואו של בן לאדן גילו אחרי עינויים - אין שחר. בשנת 2005, אחרי שאמריקה והעולם נחשפו לשיטות העבודה של ה־CIA וקם קול צעקה, חוזה רודריגז, מי שהיה ראש היחידה ללוחמה בטרור בסוכנות, נתן הוראה להשמיד 92 קלטות וידיאו שתיעדו באופן המדויק ביותר את העינויים שהופעלו באתרים שג'ינה הספל הייתה אחראית להם. ההוראה להשמיד ראיות חותכות עמדה בניגוד גמור לרצון המשפטנים בסוכנות. אבל הספל ניסחה פקודת השמדת ראיות שבה הייתה גאה ביותר, בתואנה שהיא מגינה על אנשי ה־CIA שעינו את החשודים וכמובן על עצמה.

יש לא מעט מההפוך על הפוך בעובדה שפעילי זכויות האדם שרוצים להעמיד את הספל למשפט הם גרמנים. ההיסטוריה כקריקטורה. ביום שישי שעבר נערכה בכורת סרט חדש בעל ממד היסטורי, "7 ימים באנטבה", גרסה מעודכנת לפשיטה ההיסטורית של סיירת מטכ"ל. בכירי החוטפים אז היו גרמנים. דוח הסנאט מצונזר במקומות הרלוונטיים, וכך נחסך מג'ינה הספל גילוי שמה. כעת אין ברירה אלא להסיר את המחיקות כדי שהפוליטיקאים יידעו מה לשאול אותה.

אבו זוביידה עבר ווטרבורדינג 83 פעמים במהלך חודש. "במהלך אחת הפעמים שבהן בוצע ווטרבורדינג איבד אבו זוביידה את הכרתו, ובועות החלו יוצאות מפיו. צוות רפואי צמוד הצליח להחיות אותו. הספל הרשתה לאנשיה להמשיך לענות אותו שלושה שבועות נוספים, ועדכנה את המפקדה בלאנגלי כי "האובייקט לא הסגיר בינתיים מידע חיוני ולא הרחיב בעניין מידע שכבר היה בידינו". מתישהו פנתה הספל אל אבו זוביידה ישירות והאשימה אותו בפברוק סימפטומים של מצוקה פיזית ושבר פסיכולוגי. היא החמיאה לו על איכות המשחק התיאטרלית שלו. "ממש משכנע", אמרה הספל, "אני אוהבת במיוחד כיצד אתה מרייר, זה מוסיף ריאליזם, אתה כמעט משכנע אותי, כי לא הייתי מצפה מאדם מבוגר לעשות את זה".

הקטגור העיקש ביותר של הספל הוא אנליסט וקצ"א ב־CIA בשם ג'ון קיריאקו, פרש בגועל נפש וכתב ספר שבו כינה את הספל "ג'ינה צמאת הדם". "במהלך אוגוסט 2002 נתלה אבו זוביידה מאנקולים בתקרה, נדחס לתוך קופסה בגודל של ארון מתים והעביר בה שעות בתוך שתן וצואה, שעה שבאוזניו צרחו רמקולים שירים של רד הוט צ'ילי פפרס, אמינם... כדי להשאיר אותו בחיים, החדירו לו נוזלים לרקטום. אבו זוביידה סבל מפרכוסים אפילפטיים שלא טופלו. הוא נותר נכה ואיבד עין".

מי מאיתנו שלא נולדו הרגע, תוהים ודאי מה גרם לאנשים נורמטיביים להוציא לפועל את הפקודות הבלתי חוקיות בעליל שניתנו להם. לא רק דגל שחור התנוסס מעליהן, אלא גוויות המתים. ג'ינה הספל הייתה יכולה לעצור את ההתעללות בכל זמן שרצתה, להתלונן בפני מי שהיה קשוב למה שמתחולל ב"אתרים השחורים" של ה־CIA. על פי דוח הסנאט, היא הייתה הסמכות הבלעדית והייתה יכולה לעצור את העינויים בכל עת שמצאה לנכון. כאשר מחברים את הספל לאמירותיו של טראמפ בעד ווטרבורדינג ו"גם יותר" ועמדותיו הנציות של פומפאו, אי אפשר שלא להצטמרר מהפירמידה הביטחונית שנבנית באמריקה.

באוטוביוגרפיה "Hard Measures" שכתב רודריגז ושעברה את אישור ה־CIA, הוא מסביר מדוע קיבלה הספל את המשימה: "כוכבת נוספת שגייסתי הייתה ג'יין (ג'ינה הספל), ששירתה זמן רב מעבר לים ועבדה בסוכנות כאחראית מעקב. גנבתי אותה מהמחלקה שלה ושלחתי אותה לאחד 'האתרים השחורים' הראשונים שלנו". ב־2003 קודמה הספל לתפקיד הרל"שית של רודריגז ובהמשך מונתה לראש אגף מבצעים.

ממיטת חוליו הבהיר הסנאטור הרפובליקני ג'ון מקיין, מי שנפל בשבי הווייטנאמי כטייס ועונה במשך כשש שנים בהאנוי הילטון, שעל הספל "להסביר את אופי והיקף המעורבות שלה במערך החקירות של ה־CIA". ראנד פול אומר שהוא חושב שזה "מדהים שמישהו מוכן לשקול ברצינות את מינוי הספל לראשות ה־CIA".

מי שזיכרונו עומד לו, יתקשה למצוא את נקודת האמצע של הממשל האמריקאי. את ואלרי פליים, מפעילת סוכנים מצטיינת וכוכבת ב־CIA, חשף משטר בוש קבל עולם בהדלפה לעיתונות, מכיוון שלא אהב את עדות בעלה השגריר על פברוק ראיות הממשל על נשק להשמדה המונית בידי סדאם חוסיין. הקריירה של פליים נהרסה והיא נזרקה לרחוב. ג'ינה הספל, עם דם על הידיים, היא האישה שטראמפ רוצה בראש ה־CIA.