צה"ל כארגון נוהג ללמוד ולהפיק לקחים מאירועים. טעות יהיה לחשוב שגם בחמאס לא יפיקו לקחים. לפי אחד התרחישים המסוכנים, יש סיכוי סביר שיתרחשו בתקופה הקרובה יותר אירועי צליפה מהרצועה לעבר כוחות צה"ל הנמצאים על הגדר. התמונות המגיעות מרצועת עזה של צילומי פנים של קלעים וצלפים צריכות לאותת למפקדי צה"ל בגזרה שיש מקום לשיפור המשמעת המבצעית בגזרה. היום זה צלם ומחר זה צלף. התמודדות עם הפגנות על הגדר משכיחות לעיתים את המשמעת המבצעית הנדרשת בהימצאות על גבול עוין מאוד דוגמה עזה. נכון הדבר גם לגבי ריכוזי כוחות באזורים קרובים לגבול, המאוימים על ידי ירי פצמ"רים.
אסור שהפרות הסדר על הגדר, משמעותיות ככל שיהיו, ישכיחו מצה"ל את תמונת המצב הרחבה: צה"ל צריך להיות ערוך ומאומן לעימות ברצועה וסימנים רבים בשטח מצביעים שהוא הולך ומתקרב. צה"ל גם צריך למצוא את הדרך לא לשאוב לתוך ההתמודדות הזו את מרבית חטיבות החוד שלו. במגוון הפתרונות צריך לשקול שילוב משמעותי יותר של כוחות מג"ב כגורם דומיננטי יותר בהתמודדות עם מתפרעים, גם על חשבון גזרות אחרות.
ב-12 ביוני 2014 נחטפו ונרצחו על ידי מחבלים מחמאס הנערים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח. במשך כשבועיים וחצי מרבית הכוח הסדיר הושקע בסריקות ובפעילות מבצעית ביהודה ושומרון. למרות הסימנים המטרידים שעלו אז מרצועת עזה, צה"ל לא זיהה בזמן את הצורך לקבוע סדרי עדיפויות גם על חשבון הפעילות המבצעית באיוש חלק מהיחידות. הלוחמים והמפקדים הגיעו ערב מבצע צוק איתן לא מוכנים ומותשים פיזית. בהבחנה הנדרשת עכשיו בין דחוף לחשוב, הלקח הזה מצוק איתן צריך להדהד למפקדי צה"ל כזיכרון צרוב. התהלוכות ברצועת עזה הן רק זרז לעימות צבאי ברצועה, ולכך צה"ל צריך להתכונן.
התרעות פיקוד העורף