בשנים האחרונות מתנהל בישראל דיון נוקב בשאלה אם עלינו לרדת לרמה של אויבינו ולהקים "בנק גופות". הוויכוח עורר מחלוקת בין השר לביטחון הפנים גלעד ארדן לשר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, בין צה"ל שהחזיר גופות מחבלים ואפשר להביאם לקבורה, לבין משטרת ישראל שהחזיקה בגופות. הדברים הגיעו גם לפתחו של בית המשפט העליון בעקבות עתירות של משפחתו של סגן הדר גולדין, שגופתו מוחזקת בידי חמאס.
האמת היא שההחלטה להחזיק בגופות חללי אויב או של מחבלים אינה חדשה. בעבר כבר הוטמנו בישראל כמה גופות כדי לשמש קלפי מיקוח. גופה אחת כזאת הייתה של האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חיזבאללה, שנפל בקרב עם לוחמי יחידת אגוז בדרום לבנון לפני כשני עשורים. גופתו, יחד עם גופות נוספות, הוחזרה לחיזבאללה תמורת גופתו של לוחם השייטת איתמר איליה.
הדיון על הנושא מעורר אי־נחת. מסחר בגופות, מטבעו, הוא לא מוסרי ומנוגד לערכים הומניים בסיסיים המשותפים לרוב האנושות ובוודאי לכל הדתות המונותיאסטיות המקדשות את טקסי הקבורה. אבל יש לעתים נסיבות שבהן גם למדינה דמוקרטית המאמינה בערכים אוניברסליים אין מנוס מלנהוג בשפלות, כמו אויביה הנבזיים.
התרעות פיקוד העורף