האם אני היפוכונדר? במשך חודשים ארוכים שבהם אני סובל מכאבים בלתי מוסברים ועלומים, סבבי בדיקות דם חוזרים ונשנים מעלים שבריאותי טובה, ואף מופלאה. אבל אני אינני מאמין לשקרי הרפואה המודרנית. ברור לי שישנה מחלה מסתורית ומרושעת המקננת בגופי, ובשקט יסודי מחסלת אותי. במשך שעות וימים אני עסוק ללא הפסק בבחינת מצבי: קורא חומר, פוגש ידענים, מאבחן את עצמי ובולע תרופות. אבל דבר לא עוזר. אין מענה ואין דיאגנוזה.
הכאב חד ונורא ומעורר בי פחדים איומים, שטורדים את מנוחתי וממלאים את מחשבותי. בשלב מסוים הסבל הופך לכעס ולתסכול: למה לעזאזל זה נפל עלי? היכן נעלמו הימים המופלאים שבהם הייתי בריא? מתי יימצא המזור לבעיה שמטריפה אותי? פרופסורים ומומחים מכל הסוגים כבר עייפים מנוכחותי ונסים על נפשם בהישמע שמי.

גם רופא המשפחה הוותיק והסבלני שליווני כל חיי מביט בי, כשאני מתייצב אצלו, בחשש מהול באכזבה ששוב אבלבל לו במוח ולמרות מאמצי השכנוע הנלהבים שלי הוא מסרב לקבל את העובדה החמורה שיש לי דווי. מה אעשה? כואב לי. באמת, נשבע לכם. משהו בלתי מוסבר שמציק, מגביל, מתרחב, מקנן, מעלה מוגלה, שורף, מרסק, חופר ונוכח וגומר אותי. אבל הדוקטור בשלו. דבק בטענתו שהכל תקין.

כדי לסמך את דבריו המתכחשים באופן חד־משמעי למצבי הוא מציג בפני שוב ושוב את תוצאות המעבדה המרובות והנרחבות, שמעידות שגופי עלא כיפאק. מדע ארור ולבורנטים: מה אתם יודעים בכלל? אני ממשיך ומתעקש. מקשה, שואל מימין, מברר משמאל. אולי חיידק עלום שקראתי על אודותיו ברשת דגר בזמן הבדיקה ויתפרץ רק ברגע שאעזוב את משרדו? והאם ייתכן שהבדיקה לא חשפה את הבעיה כי אינה מקיפה דיה, ונדרש צילום מסוג אחר ודגימה מתוחכמת וחדשנית? ואיך ייתכן שאני נקי מכל חיידק או וירוס אם התסמינים מובהקים כל כך? נדמה לי שהפעם זה לא קשקוש. יש כאן מחלה אמיתית ואיומה. דוקטור, הצילני!



לשם המחשת אדיקותי במרדף אחר המרפא אשתף בייסורי ההווה שלי: בימים אלו שוהה אני בחופשה בארצות הברית. בין האוכל, הנופים, הקניות והחברים, אחד מרגעי הנחת המופלאים שחוויתי אירעו כשזיהיתי שחברתו של קרוב משפחה שפגשתי בזמן הביקור היא רופאה. במהירות הבזק עלה ערכו בעיני. בן חיל. ניצלתי את ההזדמנות ושעות ארוכות ניהלנו שיח ער ומענג, הדוקטורית ואנוכי, על המחלה האפשרית הנוכחית שלי. הרגשתי כאילו אני בגן עדן, והיא נדמתה בעיני למלאכית שמיימית.

נאלצתי לצנן מעט את התלהבותי כשזוגתי תקעה לי מרפק בצלע ותהתה אם יש לי מחשבות לא טהורות בעניינה. הבטחתי לה שמדובר בנושא רפואי גרידא, אבל נדמה לי שמהמכה נשברה לי עצם וכמובן שבינתיים כבר קבעתי תור לצילום רנטגן.

בתום הדיון הרופאה שרבטה עבורי מרשם לאנטיביוטיקה חזקה מסוג חדש, והבטיחה שבזה יסתיימו צרותי. למרות המפגש החיובי חשתי צביטה קלה בלב כשנזכרתי שהשארתי בישראל את תוצאות בדיקות הדם והשתן והצילומים הנוספים שעשיתי ואינני יכול להציגם בפניה כדי לזכות בחוות דעת נוספת. אולי אם הללו היו בידיה הייתי יודע סוף־סוף מה קורה לי. עם זאת, היה שווה לשהות במחיצתה: בכל יום מרגע הפרידה ועד עכשיו ריגוש בלתי מוסבר מציפני כשמתקרב הרגע שבו אוכל לבלוע את הכדור שייעדה למחלתי.

אף על פי כן המחלה עדיין כאן. כשסיפרתי לבת הזוג שלי שבתום אבחון מדוקדק שערכתי לעצמי (כי הנני חכם עשרות מונים מכל רופא או בוגר פקולטה רפואית - אלו רק למדו על מחלות, ואילו אני בדקתי רבות מהן מקרוב) הגעתי למסקנה שאני סובל מאבנים בכליות או מזיהום באגן, השיבה שבפעם הקודמת שביקרנו בארצות הברית היא וכל הסביבה נלחצו כשהודעתי שסרטן נדיר התפשט בגופי וסופי קרב, ובשלב הזה היא מסרבת להיענות לקריאות המצוקה שבוקעות מפי.

בוויקיפדיה כתוב שהיפוכונדריה היא "הפרעה נפשית המתאפיינת בחשש מופרז ממחלות ועיסוק כפייתי בנושא הבריאות, בבחינה עצמית מתמדת של הגוף, חשש עז מכל תסמין פיזי, שולי ככל שיהיה... ופחד כי הוא מעיד על מחלה כרונית או סופנית. חלק מהאנשים חוששים ממחלה ספציפית או מתמקדים בתסמינים ספציפיים, ואצל אחרים הדאגה אינה מוגבלת לנושא מסוים: הם חוששים ממגוון מחלות ושמים לב לכל תסמין גופני שיכול להעיד לדעתם על בעיה רפואית.

"חלק מהאנשים עם חרדת בריאות מבקרים בתדירות גבוהה אצל רופאים כדי לקבל אישור לכך שבריאותם תקינה, אולם לעתים הם אינם מאמינים לדבריהם ומחפשים חוות דעת שנייה או דורשים בדיקות נוספות. גם אם האישור שניתן מהרופא מרגיע אותם, הרגיעה היא קצרת טווח, והדאגות חוזרות במהרה״.
אדם הגיוני אנוכי. אחרי קריאת הנ״ל ברור לי שישנם קווי דמיון רבים בין הכתוב לבין תפיסתי. למרות זאת לא תשכנעו אותי, משהו לא בסדר אצלי. ולא הראש, כפי שיאמרו כעת בלעג הציניקנים. אבי עליו השלום התלונן חזור ושנה שאינו בריא. מסביב טענו שהוא היפוכונדר. ״אין לך כלום״, הטיחו בו ללא הרף. ואז, אחרי שנים של התרעות ותלונות נחתו עליו גידולים בשני מקומות שהרגו אותו. לא אלך כצאן לטבח. נכון, מרוב ששיגעתי את עצמי קשה לי כבר להבחין בין אמת לבדיה, אבל אני מבטיח לכם שכשתגיע המחלה הקטלנית, כולכם תצטערו על שצחקתם וקראתם לי ״היפוכונדר״.

למי שעדיין לא השתכנע בכך שאני חולה, הנה קטע מתוך ״שלושה בסירה אחת״ מאת שותפי לצרה ג'רום ק. ג'רום (תרגום: דני קרמן). ״אצלי הבעיה הייתה הכבד. ידעתי שזה הכבד כי בדיוק קראתי עלון פרסומת לתרופה מיוחדת למחלת כבד. פירטו שם את הסימנים השונים שלפיהם יכול אדם לדעת אם יש לו מחלת כבד. לי היו כל הסימנים. זה באמת משהו לא רגיל, אבל כל פעם שאני קורא פרסומת לאיזו מחלה, אני פשוט חייב להגיע למסקנה שאני סובל ממנה, ובצורה חמורה ביותר".