ישראל לא מתייחסת ולא מאשרת את דבר התקיפה בסוריה בבסיס T4 סמוך לעיר חומס. במקביל, נראה שארה"ב ורוסיה ניפצו לחלוטין את מרחב ההכחשה הישראלי. ככל שהעימות הפומבי והמאבק על אינטרסים ויוקרה לאומית הולכים ומתלהטים בין טראמפ לפוטין, הוא עשוי להשפיע ולהקרין גם על משמעויות ביטחוניות לישראל. 
 

הדומיננטיות הרוסית במזרח התיכון על פני שני המשטרים האחרונים של אובמה וטראמפ, ובעיקר המעורבות והשליטה שלהם בסוריה, מקרינות באופן מובהק גם על האינטרסים הביטחוניים של ישראל. בין השותפות והברית עם ארה"ב למנגנון התיאום המשותף עם הרוסים נדרשת ישראל לאיזונים עדינים מאוד בין המעצמות, שאתמול, כך נדמה, בחרו להשתמש בישראל ככלי משחק כדי להעביר מסרים האחת לשנייה. בסופו של דבר זה הסתכם בכך שהאמריקאים שמחו לעדכן את הרוסים דרך התקשורת שאותם ישראלים כנראה כן עדכנו על התקיפה.
 

לגבי יעד התקיפה, מסתמן שמדובר בבסיס מל"טים איראניים. כך עולה מהפרסומים בסוריה וגם מהתקיפה הקודמת של צה"ל באותו בסיס בדיוק לעבר קרון הפיקוד האיראני, לאחר יירוט המל"ט שחדר לישראל. בכל מקרה מדובר במטרה חשובה שנמצאת בתוך בסיס סורי. אם ישראל אכן היא זו שעומדת מאחורי התקיפה, אפשר להעריך שנלקחה בחשבון האפשרות שהרוסים יזעמו על התקיפה והאצבע המאשימה תכוון כלפי ישראל כבר מהשלב הראשון, מה שבאופן ישיר מעלה גם את רמת הכוננות, מחשש לתגובה מהצד הסורי. למרות העיתוי, לאחר המתקפה הרצחנית בנשק כימי של משטר אסד בעיר דומא, אין מדובר בפעולת תגמול עליה, ויש להניח כי מדובר בתכלית מבצעית אחרת. 
 



אבל לא ניתן להתעלם מכך, שלפחות מבחינת הלגיטמציה הבינלאומית, תקיפה בסוריה יום לאחר המתקפה הכימית, אינה נתפסת כתוקפנות. לא מן הנמנע שעיתוי הפעולה הושפע מהנסיבות ואולי אף האיץ את תהליך קבלת ההחלטות לבצע את התקיפה.


 

מעבר לעימות בין המעצמות, הסיפור המרכזי בזירה הצפונית הוא העימות הישיר בין ישראל ואיראן על אדמת סוריה. לא עוד מלחמת צללים, או עימות בעזרת סוכנים משניים - העימות בין ישראל ואיראן כך נראה, הולך והופך לעימות צבאי מוגבל. לא ניתן להתעלם מהעובדה שבתוך חודשיים, לפחות בשני אירועים ידועים, נהרגו לוחמים וקצינים איראנים מפעולה המיוחסת לחיל האוויר הישראלי. נראה שלאור המשך ההתבססות האיראנית בסוריה, בישראל החליטו להסיר את הכפפות.
 

לאחר יום הקרב האחרון לפני כחודשים, המל"ט האיראני שיורט ומטוס הקרב שלנו שהופל, למרות השקט התקשורתי, מתחת לפני השטח קרו לא מעט דברים.
 

בשלב הראשון, מרב המאמץ הוסט לערוצים מדינתיים ולפרסומים בתקשורת הזרה, שעסקו במהות הפעילות האיראנית בסוריה. טביעת האצבע הישראלית על הפרסומים הללו הייתה ברורה. כאשר הסתמן שלמרות המסרים הישראליים, האיראנים נחושים להמשיך בתוכניתם כאילו לא קרה דבר, והם המשיכו לחצות את מה שמוגדר בישראל כקווים אדומים, חזרו הדיווחים כי חיל האוויר חזר לתקוף מטרות בסוריה. למרות זאת, השקט התקשורתי נשמר והאירועים עברו בשקט מוחלט, עד אתמול. בימים הקרובים סביר שהכוננות בצפון תהיה גבוהה במיוחד, לאור האפשרות של פעולת נקם מהצד הסורי, כאשר גם לאפשרות של תקיפה אמריקאית בסוריה, בעקבות השימוש בנשק כימי, עשויה להיות השפעה על מצב הכוננות הגבוה. 
 

ברקע צריך לזכור כי עוד פחות מחודש עשויה ארה"ב לפרוש מהסכם הגרעין עם איראן, מה שיהפוך אותו ללא רלוונטי. לכן, לתקופת הזמן עד ה־12 במאי עשויה להיות השפעה מרסנת על האיראנים שתעכב במידת מה את מה שנראה כמסלול התנגשות אפשרי בסבירות הולכת וגוברת בחזית הצפונית.

בנוסף, האירועים בזירה הצפונית ממחישים עוד יותר, עד כמה רצועת עזה היא חזית משנית מבחינת ישראל. לכן צה"ל פועל בדרום במטרה להכיל את האירועים ולא להיכנס לעימות רחב ברצועת עזה.