כמו רבים ראיתי את הסרטון שבו נראה חייל צה”ל פוגע בול ברגלו של איש בעל כוונות רעות שמנסה לחצות את הגבול לתוך ישראל. שמחתי, כמו החייל שנשמע בסרטון. יחד איתו קראתי “יששש”. אני יושב בביתי ולא יכול לעשות מאום כדי להגן על יקירי מן הרוע האינסופי שמעבר לגבולות, והנה זכיתי כאשר ראיתי את הפעולה בעת התרחשותה. סרט יפה, כל כך יפה.

אחרי השואה, אין בעולם סרטון יותר יפה מאשר צילום יהודים אשר מגינים על עצמם. אולי יש מגבלות על פרסום פעולות צבאיות כאלו בלי אישור הצנזורה ודובר צה”ל. ייתכן. אבל העובדה שהמידע לא נעצר וראינו זאת, הביאה לחיינו רגע בו זכינו לחשיפה נדירה לחייהם של צעירים איכותיים ומקריבים, שבמקום לבזבז זמן בפינוקים או בקידום אישי מקדישים שנים להגנה על הארץ הנרדפת שלהם. הגנה עלינו ועל היקרים לנו. יששש, קורא מול סרטון כזה כל אדם שיודע להתפעם כאשר הוא רואה מעשים טובים.

הם יושבים שם בעמדות החול, צעירי ישראל המופלאים, ומולם רָשָע שאין מידת רשע שמסוגלת להרגיע אותו. הם מופקדים על עצירת השנאה הזו שמעבר לגבול, הם מונעים ממנה להגיע אל החיים שלנו. אנחנו יודעים זאת, אבל הנה רגע נדיר בו אנחנו רואים זאת. אימונים ארוכים ומסירות, ובנוסף - עומק הבנה שקשה להאמין שיש לאנשים צעירים כאלה.



כל זה בא לידי ביטוי בסרט קצר שנותן לנו להיות לרגע ליד החיילים הללו בעת מילוי התפקיד המציל חיים ומקדם אנושיות, שהם, הצעירים האלה, לקחו על עצמם להיות מופקדים עליו. כמו ששמענו את החיילים אומרים: “איזה סרטון. אגדה”.