ארבעה מצרכים חיוניים נדרשים כדי להצליח במערכה הזו: מודיעין מעולה, יכולת טכנולוגית, עליונות מבצעית ולשון נצורה שתאפשר לצד המותקף להישאר באזור ההכלה וההתעלמות. נדמה לי (אף שאינני בקיא במלוא השיקולים) שבאירועים האחרונים מול הכוחות האיראניים בסוריה, הופר כמעט הכלל הרביעי.
אני מניח שמאחורי הקלעים הועברו מסרים חשאיים לאיראנים וגם הצליחו להכניס למהדורת האינטרנט של ה"ניו יורק טיימס" תוספת למאמר שבו הבהיר צה"ל כי אינו לוקח אחריות. אבל עם האמינות של פרידמן קשה להתווכח, וצריך להפיק לקחים גם בתחום הזה. כי גם כותרת בעיתון בעידן הרשתות החברתיות יכולה להיות ניצוץ למלחמה.
הרמטכ"ל חייך והבטיח לטפל בכך, אבל הראש שלו באותה העת היה במקומות אחרים וחשובים יותר. רגב היא חיית יוזמות, ובדובר צה"ל אף הוקם עבורה ענף מיוחד שנקרא "ענף יוזמות תקשורת", שבוטל עם סיום תפקידה כראש הענף. היא אמביציוזית, מוכשרת וחרוצה ומודעת לכך שמביטים בה כל העת דרך זכוכית מגדלת ושמחיר השגיאה שלה יהיה גבוה, ואלו תכונות לא רעות בכלל. אבל כשזה מתחבר למירי רגב הפוליטיקאית, שעבורה כל יום הוא יום בחירות וקהל היעד הפוליטי ברור, התמהיל גורם למוטציה פוליטית־תקשורתית שלא ידענו כמוה בעבר. היא מתכוונת לטוב, היא מנסה להשפיע, להתבלט ולשנות.
שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף