כאדם ואב לבנות, הנטייה הטבעית שלי בתחום הכולל של עבירות מין היא תמיד נגד הנאשם. אבל הקלות שבה טפלו על ניצב (בדימוס) ניסו שחם שורה של עבירות מין צריכה להדאיג כל אזרח בישראל. שחם אינו צדיק, אבל רוב המעשים שבגינם הוא נשפט הם עניין שעליו הוא צריך לתת את הדין בפני רעייתו ומשפחתו – ולא בבית המשפט.




לא צריך להיות מומחה בתחום, לא כל שכן שופט. קריאת חומר "הראיות" בתיק הבהירה מיד שניצב שחם אינו הדמון שהוצג בכתב התביעה, ובטח לא עבריין מין סדרתי, כפי שניסו להציגו. רצה המקרה והזדמנתי לבית המשפט בעת אחד הדיונים. התביעה נראתה מביכה ונבוכה, כאילו מתחננת בפני השופט שיעניק לה סולם לרדת בו מהעץ הגבוה שעליו טיפסה. על דבר אחד יש לברך: הצדק נעשה, ואדם שהקדיש את רוב חייו לשמירת החוק והסדר הורד מעמוד הקלון בידי שופט אמיץ שלא זרם עם רוח הזמן ובחן את התיק אך ורק על סמך העובדות. הצדק נעשה, אבל הנזק בצדו גדול. 

כאב, אני חרד מכך שחקירה מגמתית - כמו זו שנוהלה נגד שחם - עוד תוביל לכך שנשים שנפגעות באמת ישלמו את מחיר התיק המרושל הזה, שכל חוקר מתחיל היה אמור לראות שאין בו דבר כמעט שמצדיק כתב אישום. כאזרח, אני חרד אפילו עוד יותר. לו אך היה מדובר בנאשם בעל סף שבירה נמוך יותר, אפשר שהייתה נפגעת חירותו ופרנסתו.

ניצב בדימוס ניסו שחם יכול לחייך היום, למרות ההרשעה המינורית, הזניחה כמעט בהשוואה למה שיוחס לו. כל אזרח אחר במדינת ישראל, נשים כגברים, צריך להיות מוטרד.