זו גם הסיבה שהיישות המכונה "בלפור" מפעילה לחץ כבד על בני גנץ להצטרף דווקא לליכוד ולהיות מועמדו של נתניהו לתפקיד שר ביטחון בבחירות הבאות. גנץ מתלבט, כמובן. לו בדק את הסטטיסטיקה, היה מבין שהייעוד הזה הוא גורל שאיש ממנו חי עוד לא חזר. אין גנרל שהצטרף לנתניהו ושרד כדי לספר. הנה ספירה חלקית: יצחק מרדכי, יוסי פלד, משה (בוגי) יעלון, אסף חפץ. לא רק פוליטית, גם ביטחונית: נתניהו מרבה להסתכסך עם בכירי ואלופי מערכת הביטחון המשרתים תחתיו. מאיר דגן ויובל דיסקין הם רק דוגמאות לתופעה רחבה הרבה יותר. אפילו יורם כהן, שהיה מינוי של נתניהו, איש ימין מתון חובש כיפה, לא חסך את שבטו מביבי לאחר שפרש מתפקיד ראש השב"כ. נדמה לי שאין בגנץ איזו סגולה נשגבת או חלקיק אלוהי גנוז שיאפשר לו להצליח במקום שבו כל האחרים נכשלו. אבל שיהיה לו בהצלחה בכל מקרה. אם ימתין, יכול להיות שבסוף יוזעק להציל (שוב) את המחנה הציוני.
חוץ מזה שכל מי שמכיר את אלשיך, את ממלכתיותו וקור רוחו, יודע שמה שביבי וארדן עושים עכשיו רק מחדד את נחישותו. לאלשיך יש במגירת השולחן שלו תיבת מתכת עליה כתוב "לפתוח רק בשעת חירום". פעם מישהו ראה אותו פותח אותה. בפנים היה שוקולד.
שאריות מהשבוע שעבר: רק בצפייה שנייה ושלישית, ובעקבות טיפ שהתקבל מקורא, נפל האסימון: טקס הדלקת המשואות היה כולו מלווה בכתוביות. נאומו של אדלשטיין, הכרזותיהם של מדליקי המשואות, דברי הקישור של יעקב כהן, השירים, הסיפורים, הריקודים. בכל היו כתוביות. לרווחת צופי הטלוויזיה, כבדי השמיעה וכמובן החירשים. כך ייעשה בטקס ממלכתי מסודר. רק ברכיב אחד של הטקס לא היו כתוביות כלל. בנאומו של ראש הממשלה. הסיבה פשוטה: הנאום לא הועבר מראש. לו היה מועבר מראש, היה אפשר להבין מיד שהאיש מתעתד להשתלט על הפודיום למשך רבע שעה. אבל כמקובל במבצעי השתלטות של קומנדו, הכל נעשה בחשאי, ראש הממשלה שמר על נאומו קרוב לחזה, עלה אל הפודיום כגנב בלילה ונשאר שם כמה זמן שבא לו. הבמאי, ההפקה, יו"ר הכנסת, הציבור, כולם יכולים לקפוץ לו. לתפארת מדינת ישראל.
התרעות פיקוד העורף