תפקודו המתרפס של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מול נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בפגישתם ביום ראשון האחרון מפליא, במיוחד אל מול תפקודו היוצא דופן - שלא לומר המזהיר - מספר שעות לאחר מכן עם מתן ההוראה לחיל האוויר (על פי מקורות זרים) לצאת למבצע הפצצה רב־הישגים על תשתית הטילים האיראניים בסוריה. בחלוף מספר שעות נוספות, באחד המיצגים המרהיבים של מנהיג כלשהו, הציג לנו שוב נתניהו את יכולותיו הגבוהות כאשר חשף - באמצעות מבצע חסר תקדים של המוסד, שבאומץ רב הורה על ביצועו - הן את הסודות הכמוסים ביותר של תוכנית הגרעין ההתקפית של כנופיית האייתוללות והן את השקרים שבהכחשתה.

נכון הדבר, כי בניגוד לקיסר היינריך הרביעי שהלך לקנוסה בשנת ד'תתל"ז (1077), נתניהו לא לבש בגדי צמר ולא כרע ברך בעודו יחף במשך שלושה ימים אל מול שער הכניסה לבית המשפט העליון, תוך שהוא מבקש סליחה ומחילה מהנשיאה חיות על שהעז להעלות על דל שפתיו את "פסקת ההתגברות".

אולם בפועל, נתניהו, עטור ההישגים בכל תחומי חייה של מדינת ישראל "הלך לקנוסה", קרי, לחלות את פניה של נשיאת הדיקטטורה של בג"ץ ולקבל את הסכמתה ל"פסקת ההתגברות" - הסכמה נטולת כל סיכוי שתינתן.



כשם שכניעתו הזמנית של הקיסר היינריך לאפיפיור גריגוריוס ציינה את שיאו של המשטר הנוצרי־קתולי החשוך והמדכא באירופה של ימי הביניים, כך הליכתו של נתניהו אל השופטת חיות מסמלת את שיא עוצמתה של הדיקטטורה של בג"ץ, הרומסת עד עפר ומדי יום ביומו את הדמוקרטיה הישראלית.

# # #

יש לזכור כי בית המשפט העליון אינו אמור להתערב בשום פנים בהליך חקיקה כלשהו של הכנסת, שלא לומר לעצב באמצעות אולטימטומים את מידת גודלו של רוב הח"כים הנדרש לו; שהרי הכנסת, ורק היא, הינה המייצגת הבלעדית של הריבון שבחר אותה בבחירות חופשיות וחשאיות. תפקידו של בג"ץ הוא אחד ואין בלתו: לפרש את חקיקת הכנסת על פי מילות החוק, תוך הימנעות חד־משמעית - במסווה של "פירוש" - מיציקת השקפות עולמו לתוך חקיקת הכנסת.

יש להדגיש כי אין כל צורך ב"פסקת התגברות" לשם מתן גיבוי חוקתי לסילוק המסתננים - די בחקיקת חוק יסוד שכותרתו: "שמירת צביונה היהודי של מדינת ישראל, לרבות הגנת ריבונותה מפני מסתננים", שיחוקק ברוב של 61 ח"כים בכל שלוש הקריאות. חוק יסוד כזה ייתן סמכות חוקתית לסלק כל מסתנן מהמדינה, בין שמרצון ובין שלא מרצון, וכן סמכות להחזיקו במעצר עד סילוקו מישראל.

אפילו לצורך חיסולה הגמור של הדיקטטורה של בג"ץ אין כל צורך ב"פסקת התגברות". גם כאן יש להסתפק בחקיקת חוק יסוד, שכותרתו: "הפרדת הרשויות - סמכויות הביקורת של בתי המשפט על הרשות המחוקקת והמבצעת"; חוק יסוד שיבטל מפורשות את סמכותו של בג"ץ לפסול חוקים, לבטל את החלטות הממשלה בנימוק של אי־סבירות, לחסום את שערי בג"ץ בפני עותרים שאינם ניזוקים ישירות ושיקבע מפורשות שורת נושאים שבג"ץ יהיה מנוע מלדון בהם. גם חוק יסוד זה יהיה מחוץ לטווח ידו הפוגענית של בג"ץ, באם יעבור ברוב של 61 ח"כים בשלוש קריאות.

# # #

השבוע יכולנו לראות, לעכל ולהבין בהיבט נוסף את פגיעתה הרעה של הדיקטטורה של בג"ץ וזאת גם בשאלות הגורליות ביותר של עצם קיומנו כמדינה יהודית־ציונית־לאומית בארץ ישראל. הכוונה כמובן לעתירות בבג"ץ של הגופים עדאלה ויש דין, שמטרתן מתן הוראה של בית המשפט לצה"ל להפסיק את ירי הצלפים.

זה המקום להדגיש כי הוראות הפתיחה באש של צה"ל הינן בלתי מתקבלות על הדעת. אין בהן כדי להגן על כוחותינו ויש בהן גם כדי למנוע את ביצוע משימותיהם. כך לדוגמה, על פי הוראות הפתיחה באש חל איסור מוחלט לירות על מחבל המחזיק בידיו עפיפון שאליו מחובר גוף בוער כדי לשולחו אל עבר שדות היישובים החקלאיים בעוטף עזה על מנת להבעירם. במילים אחרות: בכוונת מכוון נמנעת יכולתם של חיילינו לסכל את הבערת השדות על ידי מחבלי האש מעזה. הנה כי כן, בעיניו של המטכ"ל, "הזכות" לחיים של מחבלי האש חשובה מזכותם של חקלאי ישראל ששדותיהם לא יישרפו.

עדאלה הנו גוף פוליטי־לאומני־ערבי, הפועל באפיקים רבים כדי להחריב את ישראל כמדינה יהודית. בין השאר הוא הגיש לכנסת בשם "ועדת המעקב" של ערביי ישראל הצעת חוקה, המבטלת מפורשות את היותה של ישראל מדינה יהודית וקובעת גם "חוק שבות" ערבי - במטרה להכניס לישראל מיליוני ערבים. לפיכך, ברי כי מטרת עתירת עדאלה הינה לחבל ביכולתו של צה"ל לבלום את מה שהאויב הערבי־חמאסי מכנה "צעדת השיבה" לירושלים.

בג"ץ נוהג לדחות על הסף כל עתירה כשהעותרים באים "בידיים לא נקיות" לבית המשפט. ידי עדאלה לא זו בלבד שאינן נקיות אלא הן מזוהמות ממש ברפש אנטי־ציוני קיצוני, החותר תחת יסודות קיומה של המדינה.

הוא הדין לגבי יש דין. בג"ץ לא זו בלבד שלא דחה על הסף את העתירות - שכל מטרתן, כאמור, לסכל את יכולתו של צה"ל להתגונן בפני מזימות חמאס - אלא קיים דיון לגופו של עניין, תוך השמעת הערות בוטות כלפי הפרקליטות, כגון: "אבל מה לגבי מסיתים מרכזיים? איך תסבירו את השימוש בכוח קטלני בהקשר זה?", וכן: "האם נעשה חושבים בשבועיים האחרונים לגבי הוראות הפתיחה באש?".

הכוונה הברורה של השופט השואל הינה מדוע לא הופכים את הוראות הפתיחה באש לעוד פחות יעילות, ביחס לחוסר יעילותן הנוכחי. בית המשפט גם קיבל את עמדת העותרים וסירב לשמוע הסברים כתובים, בדלתיים סגורות, כדי שלא לחשוף סודות מבצעיים מפי אלוף בצה"ל, באשר למהותן ולסיבתן של ההוראות לפתיחה באש. בהקשר זה אמר בג"ץ: "הוא לא נחוץ לנו כאן היום" - והכוונה לעצם נוכחותו של האלוף ניצן אלון בדיון.

תרחיש אימים זה - ואין להפחית מהיותו כזה, גם אם בסופו של דבר ככל הנראה תידחנה העתירות - שלפיו, בפועל שופטי בג"ץ (ולא המטכ"ל) הם אלה הקובעים כיצד כוחותינו וחיילינו יפתחו או לא יפתחו באש על מחבלי חמאס, הינו ביטוי קיצוני מאין כמותו, לא רק למהותה הבלתי נסבלת של הדיקטטורה של בג"ץ, אלא גם לפגיעתה הקשה הלכה למעשה בכוחם של כוחותינו וחיילינו להגן עלינו.

על יסוד התנהלות זו של בג"ץ, אמר המבריק והנחשב מבין שופטי בית המשפט העליון בארה"ב בדור האחרון, אנטונין סקליה - שנפטר לפני כשנתיים: "אני קורא פסיקות של בית המשפט העליון בישראל כשאני רוצה להיות ממש בהלם, כשאני רוצה להיווכח שבית המשפט שלי לא כך כל גרוע אחרי הכל".
וכל המוסיף גורע.

tguvot@maariv.co.il