המערכת הפוליטית והצבאית בפאניקה. כותרות ענק מדווחות שהאיראנים מתכננים מתקפת טילים על צפון הארץ. המודיעין הישראלי אומנם מזהיר, אבל אני לא מאמין שהוא יודע הכל על הכוונות של האיראנים. בעיקרון, צבא שיודע על מתקפה מתוכננת שומר בסוד על המידע שלו, כדי שיוכל לקדם את המתקפה ביעילות מרבית.

לכן, המטרה של כותרות כמו “האיראנים מתכננים” היא לאותת לציבור הישראלי שהאיראנים עומדים לתקוף, בעוד אנחנו ממש לא מעורבים. הרי לא עשינו כלום, רק ניסינו לנהל את חיינו בשלווה – ופתאום הם מתכננים לתקוף. 
 

הרעיון הוא לנהל עם הציבור בישראל דיאלוג, שמטרתו להוכיח שהאיראנים מנוולים ושהמודיעין הזהיר. ואם האיראנים אכן יתקפו ואנחנו נתקוף בחזרה, גם להם יש פלאן בי וגם הם יתקפו בחזרה - והגלגל יתחיל להסתובב בפראות. מספרי הקורבנות ימריאו, אבל הקורבנות מהצד השני לא ישככו את זעם הציבור. גם לא ההכנה הפסיכולוגית בנוסח “הם התחילו” ו”הם מנוולים”.
 



 עד כדי כך גדולה הפאניקה, שיובל שטייניץ שוגר כדי להזהיר שאם יעופו טילים “נהרוג את אסד”. הקונסילייארי של אל קאפונה לא היה מנסח זאת טוב יותר.

לא, זו לא ספקולציה, משום שכך בדיוק חושבים פוליטיקאים. במיוחד כשקוראים להם בנימין נתניהו והם מתים מפחד ומחפשים דרך מילוט למקרה שההימור שלהם (במקרה זה, הליכה על הסף מול האיראנים) לא יעלה יפה. כלומר, יעלה בעשן.
 

זהו גם אליבי מפוברק לקראת ועדת חקירה שללא ספק תוקם, אם נידרדר למלחמה ולהפסקת אש כפויה - כמו בכל מלחמות ישראל.