הפעם, המודיעין הישראלי לא הצליח להשיג את המידע המקדים על כוונות איראן לנקום, להגיב ולשגר רקטות לכיוון ישראל. המודיעין אינו יכול לספק מעטפת הגנה של מאה אחוזים ועד הלילה, ישראל הצליחה בעזרת מודיעין מדויק למנוע את כוונות איראן להגיב ולנקום, על התקיפות הנמשכות והמיוחסות לחיל האוויר, נגד בסיסיה בסוריה. כך לדוגמה, בלילה שבין שלישי לרביעי, חיל האוויר תקף, בזכות המודיעין המדויק, את החולייה האיראנית או את שלוחי איראן, ומנע מהם מלשגר את הרקטות.

הלילה, האיראנים הצליחו כפי שתכננו, וכפי שידעו בצה"ל, לשגר כ-20 רקטות לשטח ישראל. הן כוונו לעבר בסיסי צה"ל ברמת הגולן אך לא גרמו לשום נזק. חלקן יורטו בידי מערכות ההגנה האווירית של ישראל וחלקן נפלו עוד בשטח סוריה, דבר המעיד כי פעולה האיראנית נעשתה בחיפזון, מחשש שתיחשף גם הפעם.

בתגובה, חיל האוויר תקף עשרות מטרות של איראן והמליציות השיעיות הסרות למרותה. יודגש, כי בפעולה האיראנית היה איתות ברור לישראל, שמעבר לרצון לנקום ולהגיב ולא להותיר את הזירה לתקיפות חיל האוויר, אין להם כוונה להסלים ולהרחיב את העימות. את הכוונה הזו אפשר לסמך על סמך העובדות הבאות: ראשית, הרקטות שוגרו אך ורק לעבר בסיסים צבאיים - הן לא נורו נגד יישובים אזרחיים ברמת הגולן. לא נורו טילים ארוכי טווח, מהסוג שיש ברשות האיראנים, לעבר עומק שטחי ישראל בגליל או דרומה ממנו. ישראל מצידה מבינה גם היא את מגבלותיה ואת גבולות הזירה. בניגוד להתלהמות ולאיומים של כמה שרים ומקורות בטחוניים, לפיהם "ישראל לא תהסס לפגוע בנשיא סוריה בשאר אסד", היא לא פעלה נגד יעדים מובהקים סורים המשמשים סמלי משטר.





הסוללות הסוריות נגד מטוסים הותקפו והושמדו, רק לאחר שהועברו אזהרות למשטר אסד, שהתעלם מהן. המערכות שלו ירו לעבר מטוסי חיל האוויר ולא פגעו בהן ומדובר צה"ל נמסר כי כל המטוסים הישראלים חזרו בשלום. ברור, כי שיחתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שנערכה אתמול במוסקבה, תורמת לריסון הישראלי. ישראל מבינה כי אסור לה לפגוע במשטר אסד, שהקרמלין רואה בו ובקיומו אינטרס עליון שלו.

השאלה הגדולה היא, לאן הולכים מכאן. הכל תלוי בשני הצדדים: אם ישראל לא תבצע תקיפות תגובה בימים הקרובים, ובמקביל גם איראן לא תנסה להמשיך בשיגור הרקטות, הרי שהמצב לא ייצא מכלל שליטה, לפחות בטווח הזמן הקצר. ואולם, אם חילופי המהלומות, שהולכים ומתעצמים והופכים אינטנסיביים יותר ויותר, שני הצדדים בהחלט יכולים למצוא עצמם במצב שבו הם נקלעים לעימות צבאי רחב יותר. בשלב זה, נראה כי שניהם אינם רוצים בכך. שני הצדדים מכריזים בנחישות על כוונתם לשמור על האינטרסים שלהם - איראן אינה מתכוונת לסגת מסוריה, וישראל דבקה בעמדה כי לא תאפשר התבססות איראנית בשכנה מצפון.

צריך להבין, כי ישראל בעצם אינה מגדירה למה היא מתכוונת כשהיא אומרת שלא תאפשר התבססות כזו. במידה והכוונה היא נסיגה מוחלטת של הכוחות האיראנים מסוריה, בהם המליציות השיעיות המונהגות בידי יועצים צבאיים של איראן, מדובר במטרה לא ריאלית להשגה, ומשמעותה מלחמה. אם ישראל תסתפק בכך שכוחות איראן לא יימצאו בקרבת הגבול ברמת הגולן, לא יפרסו סוללות נגד מטוסים שיאיימו על חיל האוויר ובעצם על מרביתה של ישראל, וימנעו את חופש הפעולה של חיל האוויר ואולי גם איום על התעופה האזרחית ואם הן לא יציבו רקטות וטילי קרקע קרקע שיאיימו על מרבית שטחה של ישראל, הרי נראה שההנהגה הישראלית תוכל להשלים עם זה.