שני חשודים מנהלים קרב הישרדות. כשהם עומדים בגבם לקיר הם מסוגלים לכל. האחד יורה לעצמו ברגל, השני מאיים לירות בראש של כולנו. ושניהם מתואמים. דונלד טראמפ דורש החלפת המשטר באיראן. זה לא יקרה. בינתיים הוא מחזיר את משטר הסנקציות האמריקאי, בעוד העולם כולו ממשיך לנהל מול איראן עסקים כרגיל. בכך הוא מונע מחברות אמריקאיות פוטנציאל השקעות בשוק ענק, מבודד את ארה"ב ופוגע בהשפעתה בעולם כגורם מדיני וכלכלי (בהנחה שהוא לא יתקוף צבאית את טהרן). 
טראמפ, בדרכו המטורללת, הופך את עצמו ממנהיג העולם החופשי לבריון שכונתי ולמה שהאמריקאים מכנים LOOSE CANNON, תותח שניתק מתושבתו והוא מתרוצץ על סיפון האונייה בים סוער ומאיים לפגוע בכל מה שנקלע בדרכו. החברה האמריקאית תקיא את טראמפ מהבית הלבן, אבל מעולם לא הייתה הוקעה ששילבה אקט פלילי, בוגדנות לאומית בגין המעורבות הרוסית בבחירות וחרפה כמו תשלום דמי שתיקה לכוכבת פורנו באמצעות כסף ששולם לעורך דינו מאוליגרך רוסי כשהוא מסתבך באינסוף שקרים ברמת העליבות האישית. 
הצעתי לסדר היום: לא לקחת את נאום החרקירי של טראמפ ביותר מדי רצינות. בדרך כלל, אחרי שהוא מריע, מתריע וחותם במחווה קיסרית מפוארת - מגיעה המציאות, כמו בולדוזר שנתקל בערימת לא חשוב מה, והיא מחזירה אותו אל הקרקע. 

הנואשות של החשוד השני, בנימין נתניהו, גורמת לו ללכת על הסף בליבוי רוחות מלחמה בצפון. הוא מגייס את צה"ל כדי לגבות את נאום טראמפ באמצעות תקיפות בסוריה, כולל מטרות איראניות. הטכניקה של נתניהו היא לצייר את השד האיראני על הקיר כדי להפחיד את היהודים ולהצטייר כמושיעם. בכך הוא מסכן את כולנו במלחמה שלא תשיג מאומה פרט לרוחות מלחמה שיטאטאו לזמן מוגבל את ההליך המשפטי נגדו. 
בינתיים מסכי עשן ומניפולציות: נתניהו עושה שימוש בהצלחה המבצעית של המוסד כדי לדחוף אג'נדה פוליטית שגויה אם לא מסוכנת, שנועדה לעזור לטראמפ לטרפד את הסכם הגרעין. מיטב המומחים שאינם פוליטיקאים (כולל ראש המוסד לשעבר, ראשי הוועדה לאנרגיה אטומית לשעבר, הרמטכ"ל הנוכחי וראש אמ"ן לשעבר), קבעו שאישור ההסכם הוא אינטרס ביטחוני־ישראלי. תומאס פינגר, לשעבר יו"ר ועדת המודיעין הלאומית, אמר לדיוויד איגנציוס ב"וושינגטון פוסט": "לא ראיתי שום דבר חדש בחומרים שהוצגו" ו"כל זה היה ידוע בהערכת המצב הלאומית ב־2007". 
ואם כבר, מדובר בגיוס המוסד לטובת גימיק פוליטי (ראש המוסד הנוכחי הוא שפוט של נתניהו ו"רעייתי האהובה"). לפני כשלושה חודשים צוטט כהן כמי שאמר בשיחות סגורות כי הוא "בטוח במאת האחוזים שאיראן עדיין חותרת לפצצה גרעינית" (לכהן אין הוכחות, וסיכומי פקחי סבא"א אומרים כי האיראנים ממלאים בקפדנות את חלקם). סוכנות הידיעות AP דיווחה שכהן הוסיף כי "איראן תוכל להעשיר מספיק אורניום כדי לייצר ארסנל של פצצות גרעינית". עוד הצהרה פוליטית שאין לה קשר להערכת מודיעין. 
בעבר, בשיאה של מתקפת הסנקציות הגדולה והמשותפת לעולם כולו על איראן, היא האיצה את תוכנית הגרעין שלה. ולא, איראן לא זקוקה ל"ארכיון הגרעיני" כדי לפתוח במרוץ חימוש, וגם אם נהרוג מדען או שניים או שלושה, למזלנו ולמזל העולם כולו, ארצות הגרעין באירופה, רוסיה וסין, ובעצם העולם כולו, תומך בהמשך ההסדר.
מחנה אצבע אלוהים
הקפאת תוכנית הגרעין האיראנית, מעבר לצחצוחי הלשון והחרבות העכשוויים, היא חלק מאידיאולוגיה של נטרול כל הארסנל הגרעיני בעולם כולו. ברק אובמה הוביל מהלך לחיסול הדרגתי של עודפי הארסנל הגרעיני ברוסיה וארה"ב, שאריות הפרנויה של המלחמה הקרה. אמנת START, שעליה חתמו ברק אובמה וולדימיר פוטין קבעה שעד 5 בפברואר 2018 יפחיתו שתי המדינות את הארסנל לרמה שבה הוא היה לפני עשר שנים. מגיע טראמפ ומכריז כי אמנת START היא "עוד הסכם גרוע שארצנו עשתה, כמו ההסכם עם איראן. אנחנו נתחיל לעשות הסכמים טובים... אם למדינות אחרות יש נשק גרעיני, לנו יהיה יותר".
ככה? פוטין שמע והעלה עליו, ושניהם מאיצים כיום את מרוץ החימוש הגרעיני. צרפת, בריטניה, פקיסטן, הודו וסין - מדינות הגרעין - מנהלות מדיניות מתואמת נגד החזקת הפצצה במדינות אחרות, וזה פשר הלחץ על איראן וקוריאה הצפונית. אף אחד לא חושד בשר ישראל כץ, חבר קבינט, שהוא יודע מה הוא שח. בראיון לרויטרס הסביר כי "פירוק קוריאה הצפונית מגרעין יפחית את האיום למרוץ גרעין במזרח התיכון בשל קשריה עם איראן". לידיעת כבוד השר, מי שמובילה את מרוץ הגרעין במזרח התיכון זו מדינת ישראל. 
איראן דווקא חתומה על האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני בעוד ישראל מסרבת לחתום. המזרח התיכון בכלל מנוקד כיום בתשתיות לכורים אזרחיים המהווים תשתית ידע בעייתית. סעודיה דורשת פיתוח פוטנציאל לביקוע אורניום, וטראמפ מתקשה לסרב. מצרים מתכננת כור משלה, וירדן הולכת על השני.
מה שמביא אותנו לפצצה והשאלה היהודית. בימים האלה נערכות בז'נווה שיחות הכנה לקראת כנס לבחינת האמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני (NPT). נעשו ניסיונות אין ספור לצרף את ישראל. כולם נבלמו בסרבנות ישראלית וגיבוי אמריקאי. ממשל טראמפ הצהיר כי "ישראל לא תידרש לדון בהתפרקות מנשק גרעיני". ורק למען הסדר הטוב: בראשית קיומה מדינת ישראל הייתה זקוקה לנשק גרעיני מול איום קיומי אמיתי. פרט לקמפיין ההפחדה של נתניהו ושות' אין אדם סביר שסבור שישראל נתונה כיום לאיום קיומי. העוצמה הקונבנציונלית מאפשרת לנו כניסה למסלול שהוצע על ידי האמריקאים בעבר: חשיפה של המלאי, הקפאת פיתוח,  פירוז חלקי ואחר כך כולל. כל שלב במקביל להתקדמות התהליך המדיני. ובאחרית הימים גם פירוק, וכל שלב הוא תלוי מצב ביטחוני. 
אם צריך למצוא נקודת זמן להמחשת מצבנו, אזי ראשית שנות ה־80 הייתה הזמן הנכון להחליף את השטחים בשלום אזורי פלוס התהליך הגרעיני המדורג (מדובר בשנים ארוכות) של פירוק חימוש גרעיני. ואז באו ממשלות הימין. השטחים קודשו למדרגת קאזוס־בלי, והפצצה הפכה שטר ביטחון מול כל העולם. כולל נפנוף בפצצה מול האיום האיראני. לא צריך לאיים. כולם יודעים. ומבינים שהאצבע על ההדק הגרעיני בישראל כיום היא אצבע אלוהים. 
נתניהו לא לבד במחנה אצבע אלוהים. ישנו, למשל, מרק לנגפן, עורך דין ניו יורקי, איש ערוץ 7 וחבר ב"אמריקאים למען ישראל בטוחה". באמצעות מודלים מתמטיים הוא מסביר מדוע הגדה חשובה לביטחון ישראל, ויש לו דעה נחרצת לגבי השימוש בפצצה. "ה־61B (דגם אמריקאי של פצצת גרעין) שלנו", כותב לנגפן לאמריקאים, "עדיפה על שיגור 600 טומהוקים שטראמפ שיגר לסוריה... זו פצצה זולה יותר, יעילה יותר, ויש לנו מהנדסים שיודעים לעשות אותה פחות רדיואקטיבית". 
גם לישראל יש מהנדסים. כשהאיראנים על הגדרות של רמת הגולן, אני מניח שלנגפן לא יהסס לכתוב הצעה דומה גם לנתניהו. או לנפתלי בנט. או ישירות למועצת יש"ע. הם כבר יזיזו את המערכת.
תגובה ותגובה שכנגד
זוכרים את האופוריה אחרי ששת הימים? מי שלא למד את לקחי מלחמת ההתשה בסיני, יש סיכוי שנידון לעבור את מלחמת ההתשה הנוכחית בחזית הצפון. 
לממשלת ישראל יש בסוריה שתי מטרות אסטרטגיות: לסלק משם את איראן ולתפוס אחיזה באזור הסמוך לרמת הגולן. "סיבוב הקרבות" האחרון מול מטרות איראניות היה סיפור הצלחה טקטי צבאי ישראלי, שמשקף את הבדלי הרמה בינינו ובין הכוחות שמעבר לגבול. באמצעות סדרת פרובוקציות הציבו צה"ל וחיל האוויר מארב מתוכנן מראש - ויצאנו גדולים. הבעיה: ברמה הטקטית, יש לנו הפטיש הכי גדול בשכונה - והממשלה הזו לא תהסס להשתמש בו. ברמה האסטרטגית, אין לישראל סיכוי לסלק את האיראנים מסוריה או להגיע למאחז של כוחות פרו־ישראליים באזור רמת הגולן. 
הסיכוי היחיד הוא שבאיראן תפרוץ התקוממות שתסלק את משטר האייתוללות, וזהו סיכוי קלוש למדי. המסקנה: אנחנו הולכים לסוג של מלחמת התשה. לא ירי יומיומי, אלא תגובה ותגובה שכנגד. החברה הישראלית אמורה להשיב לעצמה אם היא מוכנה לדימום אקראי לאורך זמן לטובת מטרה אסטרטגית שאין לה סיכוי, והדרך להבין מניין באנו ולאן אנו הולכים בסיבוב הנוכחי היא לראות את התמונה הגדולה.