המשימה שהוטלה על צה”ל על ידי הקבינט המדיני היתה נוקשה ותורגמה לנחישות. המטרה היתה למנוע בכל מחיר התפרצות של המתפרעים לשטח ישראל, שעלולה היתה להיגרם בפגיעה בחיילים או באזרחים, ניסיונות לחטוף אותם להרוס ציוד, מוצבים וישובים ולהצית אותם, כמו שעשו לצד עזתי של מעבר הגבול בכרם שלום.
מבחינה זו צה”ל עמד במשימה וחמאס נכשל בהשגת מטרותיו. גם העובדה שלפי שעה הגדה המערבית ומזרח ירושלים נותרו שקטות יחסית, וזאת עוד ביום שבו מתקיים הטקס השנוי במחלוקת של פתיחת שגרירות ארה”ב בירושלים, היא הישג למדיניות הביטחון של ישראל.
אבל בנסיבות כאלה קשה לדבר על “הישגים” ו”ניצחונות”. שני הצדדים מפסידים. חמאס, שנשמט מידיו הכלי האסטרטגי שבו השקיע מאות מיליוני דולרים – המנהרות שצה”ל הורס אחת אחרי השנייה – מגלה את עוצמתה של המחאה העממית, שמתחככת גם בפעולות טרור עם הגבול הישראלי. לישראל אין תשובה לנשק הזה והיא גם לא תוכל למצוא לו פתרון.
היום , 15 במאי, עלול להיות אף קשה מקודמו. זהו יום הנכבה הפלסטיני – יום הכרזת העצמאות של ישראל. חמאס מתכוון להמשיך בדפוס הפעולה שלו ואלי אף להעצימו. הרשות הפלסטינית הכריזה על ימי שביתה שלרוב הופכים לאירועי אלימות. וכל זאת על רקע העובדה שאין גם לשני הצדדים תוכנית לסיום המשבר ואין, למעט המודיעין המצרי, ערוצי הדברות.
המבחן הגדול והאתגר עוד לפנינו. אם מספר ההרוגים יהיה דומה ואולי גם יעלה, העולם בכלל ובמיוחד הערבי, שלפי שעה שותק, לא יוכל עוד לעמוד מנגד. הרשות הפלסטינית והגדה המערבית ומזרח ירושלים עלולים גם הם להישאב למעגל האלימות. ואז גם חמאס עלול לנקוט בצעדי ייאוש כמו ירי רקטות וישראל תאלץ להגיב בעוצמה. לפי שעה שני הצדדים מתנהלים עם גישה של ראש בראש, כאשר כל צד אומר לעצמו, הם לא ישברו אותנו.
התרעות פיקוד העורף