הטעות הגדולה שלהם, שעליה הם חוזרים בדבקות חולנית, היא הסתמכותם על האו"ם. כל הפניות שלהם למועצת הביטחון הסתיימו עד כה עבורם בלא כלום. בדיוני חירום שהפלסטינים יוזמים באמצעות ארצות ידידותיות להם, החברות הבלתי קבועות במועצה, נישאים נאומים הכוללים מחאות וגינויים נגד ישראל. אבל מכל הדיונים האלה עוד לא יצאה החלטה רשמית, אפילו לא רק הצהרתית, נגד ישראל. גם לפני נוכחותה של השגרירה ניקי היילי מנעו וסיכלו נציגי ארה"ב במועצת הביטחון הצעות החלטה נגד ישראל, כי כל ממשל אמריקאי בשלושת העשורים האחרונים מתנגד להתערבות של האו"ם בסכסוך הישראלי־פלסטיני.
האמת היא שהאהדה לעניין הפלסטיני נחלשה באחרונה. האו"ם הוא כבר לא מעוז האהדה לפלסטינים כפי שהיה בעבר. אם הם לא השיגו מהלך פרקטי ומעודד מבחינתם כאשר היו הבנים היקירים של הארגון העולמי, אין לפלסטינים שום סיכוי להשיג משהו ממשי היום.
לפני עשרות שנים קבע שר החוץ המיתולוגי אבא אבן שהערבים אינם מחמיצים שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות. נוכח התנהלותה של ההנהגה הפלסטינית הנוכחית, הקביעה הזאת נראית כמו מחמאה.