אנחנו, כמובן, לא ניתן להרוג אותנו. אנחנו עדיין שומרים על רציונליות מסוימת בעולם המטורף והרצחני שבו אנו חיים. העובדה שהרצחנות מופעלת על ידי הרוצחים נגד עצמם אינה צריכה לגרום לנו להרגיש אשמים. עצובים כן, זה העצב המייאש לנוכח אהבת המוות של הזולת. אנחנו לא יודעים מה לעשות כדי לעצור את הרוע הזה, אבל לא נתחיל להאשים את עצמנו ברשע של האויבים שלנו. לכן, ולנוכח ההצלחות המצטברות של עם ישראל בחודש האחרון - הג’ירו
הביטוי “מסך מפוצל” הוא אכן מעט בנאלי, אבל זה בעצם תיאור חיינו גם כאשר האירועים פחות דרמטיים. כל כך נפלאים מצד אחד וכל כך אפלים מצד שני. אולי טוב שאנחנו נמצאים עכשיו במצב כל כל קיצוני בין היפה לבין המכוער, כי ככה אנחנו רואים ברור יותר את החיים שלנו. הצגת הדברים הזו מראה לנו בצורה המדויקת ביותר את המציאות שלא פעם יש לנו נטייה להתעלם ממנה. זה היה נכון גם בתקופות אחרות בחיי העם שלנו. היהודים בגרמניה, למשל, היו משולבים בחברה, והצלחה רדפה הצלחה. תרבות, עסקים, תקווה בכל מקום. חבל שלא היה מסך מפוצל להראות להם את הסכנה. אנחנו מוקפים ברשע ושנאה קיצוניים גם כאשר הכל נראה נינוח. כל כל הרבה דברים נשארים מוסתרים כאשר המסך איננו מפוצל. אם רק תפצלו את המסך, מיד תראו גם את מה שלא נעים לראות, את המתרחש מעבר לגבול הארץ הטובה שלנו.
אם זה מה שהם מעוללים לנו ולעצמם כאשר אין להם אמצעים להגשים את כוונותיהם הרעות ולהשתלט על הבתים שלנו, תארו לעצמכם מה הם היו עושים לו היה להם יותר כוח. חבל שאין פיתוח שמאפשר לשדר גם במסך מפוצל דמיוני, שבו נראה מה היה יכול היה להיות אילו התנהגות הפלסטינים היתה רציונלית. כשפינינו את רצועת עזה היו שקיוו שהיא תהפוך לסינגפור של המזרח התיכון. תארו לכם מסך מפוצל שבו בצד אחד מראים עפיפוני בעירה והסתערויות על הגדר ומצדו השני את עזה כפי שהייתה יכולה להיות: תעשייה פורחת, בניינים חדשים, חקלאות מוריקה ואנשים בעלי הכנסה, חשמל ומים ככל שאדם זקוק להם. אז אולי הם גם היו עוברים את הגבול באישור ובאהדה, באוטובוסים של תיירים, לבקר בישראל ולחזור הביתה.
התרעות פיקוד העורף