בסיכום השבוע האלים ברצועת העזה, נשאלת עדיין השאלה אם חמאס ימשיך להשתמש בתהלוכות השיבה ככלי לניסיון להשיג יעדים אסטרטגיים ומדיניים. אבל בחסות האירועים הללו, מתבהרת מגמה נוספת בתקופה האחרונה: בצד התהלוכות והטרור שמופעל בחסותן, בשבועות האחרונים, בעיקר לאחר הקריסה הסופית של מאמצי הפיוס עם הרשות, יש עלייה ניכרת בניסיונות לפגוע בכוחות צה"ל על הגדר.
ביום רביעי האחרון, בשני אירועים שונים, נפתחה אש לעבר כוחות צה"ל. פרט לירידה הדרמטית בירי הרקטות לעבר ישראל, מאז צוק איתן הפכו הניסיונות לפגוע בכוחות צה"ל על הגדר נדירים. המגמה הזו משתנה לאחרונה ומבשרת על תהליך הדרגתי של הסלמה. על פי נתוני השב"כ, בחודש אפריל לבדו הונחו על גדר המערכת 15 מטעני חבלה שנועדו לפגוע בכוחות צה"ל. לשם השוואה, בחודשים ינואר־מרץ נחשפו שלושה מטענים בלבד.
המגמה הזו אינה מקרית. למעשה, זהו דפוס פעולה מוכר של חמאס מתקופות קודמות ברצועת עזה. בדרך כלל הוא מאפיין את תקופת הביניים שבין הסלמות חמורות יותר. רציונל הפעולה שעומד מאחורי ארגוני הטרור ובראשם חמאס הוא להמשיך לנהל עימות עם ישראל, אבל לתחם אותו לזירה הצבאית בלבד - חמאס מול צה"ל בלחימה על מרחב הגדר. מדובר בשלב נוסף בהסלמה הביטחונית לאחר תקופת שקט, אבל עדיין לא בהסלמה כוללת. ירי הרקטות מגיע בדרך כלל לאחר השלב הזה.
בחמאס מבינים שהרווח שאפשר להפיק מתהלוכות השיבה הגיע למיצוי. סוף השבוע הזה מבטא את השינוי במדיניות. גם בשישי הזה עוד ימשיכו העימותים על הגדר, אבל כפי שמסתמן כרגע, ההיקפים יהיו קטנים יותר. השיא כבר מאחורינו.
חמאס הוא אומנם ארגון טרור, אבל מחשבתו פרגמטית לתפיסתו. הוא מבין היטב את המצב הכלכלי הקשה, את הקושי למשול ואת הבידוד המדיני והגיאוגרפי שלו ושל תושבי עזה. ככל שהוא מתקשה למצוא פתרונות ונדחק לפינה, הוא הופך אלים יותר. גם הרווח שהוא גורף לכאורה מתשומת הלב הבינלאומית שהופנתה השבוע לרצועה נראה מוגבל בזמן ואינו צפוי לשנות את המצב. חמאס אולי מוכן למהלך מדיני תמורת תקופת שקט ארוכה, אבל כרגע לפחות, הפערים בינו לבין ישראל גדולים, והסלמה נוספת בחודשים הקרובים נראית אפשרות סבירה יותר. זה ידרוש מהדרג המדיני אצלנו קבלת החלטות ולא היגררות אחרי חמאס.
צה"ל עמד השבוע בהצלחה במשימות כלל לא פשוטות. זה היה סיבוב קשה ומורכב. הכוחות התמודדו במגרש ששטחו קטן מאוד עם הפגנות והפרות סדר מצד אחד, וניסיונות לביצוע פיגועי טרור מצד שני. במציאות כזו, האחרונים שצריכים לבוא כלפיהם בטענות על מספר ההרוגים הגבוה בעזה הם הלוחמים והמפקדים. חמאס פעל כמי שמעוניין לסיים את האירוע עם נפגעים רבים, ואף שלח את אנשיו למלכודת המוות על הגדר. במצב כזה, ביטחון החיילים והאזרחים קודם לשיקול של ביקורת בינלאומית. ההנחיות בשטח היו בהתאם. מפקד פיקוד הדרום, אלוף אייל זמיר, ומפקד אוגדת עזה, תא"ל יהודה פוקס, פועלים להרחקת המלחמה מהדרום.
הלוחמים היו נחושים להגן על הגבול. יד קלה על ההדק לא הייתה שם. צה"ל ביקש להגן על הגדר וחמאס ביקש הישג תודעתי. אומנם הוא נכשל בניסיונות לפגע בכוחות, אבל מספר ההרוגים הגבוה בקרב אנשיו משרת לשיטתו מטרות אחרות. באופן נדיר, האמירה והאישור של בכיר חמאס סאלח אל־ברדוויל כי 50 מההרוגים ביום שני הם פעילי חמאס, שירתה את ישראל מול הקהילה הבינלאומית. ברדוויל אומנם פנה לקהל שלו בעזה, בניסיון להתמודד עם הטענות שלפיהן חמאס שלח את האזרחים אל מותם על הגדר במקום להשתמש בלוחמיו, אולם עבור ההסברה הישראלית שימשו דבריו הוכחה לכך שמדובר היה באירוע טרור גדול ומאורגן.
בסיטואציה המורכבת, צה"ל אולי הרוויח נקודת זכות, אבל בעימות מהסוג הזה אין באמת מנצחים. אין נוק־אאוט. לצד ההישגים, ישראל שילמה מחיר בזירה המדינית. האמירות שנשמעו בישראל כמו "חמאס בהלם מהתוצאות", "חמאס הופתע מנחישות צה"ל", "בכירי הארגון מחשבים מסלול מחדש" ואחרות, היו מיותרות ויהירות, בייחוד כשביום שאחרי כבר אירעו כמה תקריות ירי וניסיונות לפגוע בכוחות צה"ל על הגדר.
החודשים האחרונים הוכיחו שחמאס שולט לחלוטין על ארגוני הטרור האחרים ברצועת עזה. כשהוא רוצה, אף אחד, כולל הסלפים, לא יורה לעבר ישראל. הנתון הזה, לצד פיגועי הגדר שהתגברו לאחרונה, יחייבו את אנשי המודיעין אצלנו להיגמל מהמילה "סוררים" וממשפטים כמו "לחמאס אין אינטרס בהסלמה".
גם בסיכום האירוע הזה, אי אפשר להסביר את הפער בין הניתוח של מערכת הביטחון, שלפיו חמאס אינו מעוניין בהסלמה לבין העובדה שהוא שולח שמונה מאנשיו לנסות לחדור לשטח ישראל ולבצע פיגוע גדול בחסות האירועים על הגדר. מי שמתכנן פיגוע בסדר גודל כזה, מביא בחשבון שהוא הולך על הסף ושאם יצליח, זה עלול להוביל למלחמה.
הנחת המוצא הזו צריכה להנחות את צה"ל בתקופה הקרובה. הסימנים הראשונים בשטח כבר מצביעים על כך שאת מקומם של עשרות אלפי המתפרעים על הגדר יתפסו חוליות מחבלים חמושות שינסו לבצע פיגועים נגד חיילי צה"ל. בצבא מזכירים שמאז צוק איתן, חמאס נרתע מהאפשרות של מבצע נוסף ברצועה, אבל גם מאותת שהוא מוכן ללכת על הסף. במציאות שכזו, למרות המתיחות בצפון, ההערכה במערכת הביטחון היא שאיום ההסלמה הצבאית בדרום הוא הגבוה ביותר.
נכון לעכשיו, איראן והחזית הצפונית הן המשימה המרכזית של צה"ל. לכן ישראל אינה מעוניינת בעימות ברצועת עזה. גם חמאס מבין שעימות נוסף, במציאות שבה המצרים סגרו את הגבול להברחות והשמידו את המנהרות שהיוו עורק חיים ראשי לתושבי עזה, יחליש את הארגון מבחינה צבאית וימוטט את הרצועה לחלוטין מבחינה כלכלית. אבל אי אפשר להסתמך על חמאס.
לצבא נדרשת מדיניות. זכותה של ממשלה נבחרת במדינה דמוקרטית לקבוע את התכלית האסטרטגית הנכונה לעת הזו, צבאית או מדינית. באין מדיניות, הסיכוי להגיע שוב למבצע שבו התכלית אינה ברורה הולך וגדל.