בואו נדבר על היום שאחרי, אבל לא היום שאחרי שכולם מדברים עליו, לא היום שאחרי אבו מאזן. כבר עשר שנים מדברים על היום שאחרי אבו מאזן. בעיקר משום שהוא מהווה סכנה אמיתית לממשלת הימין הלאומני, עת הוא בונה את הלגיטימיות של מדינה פלסטינית בעולם. בלי כל קשר לתוכנית ה־ FAKE PEACE שלו - אפילו דונלד טראמפ מקבל את הצורך בהקמת מדינה פלסטינית - הוא רק דבק בלוח הזמנים והתנאים המופרכים של בנימין נתניהו, ולא ברור אם הוא מבין שראש הממשלה עובד עליו או שסתם לא אכפת לו.

אז בואו נדבר על היום החשוב באמת למדינת ישראל, והוא היום שאחרי נתניהו וטראמפ. בשלב זה, כל יום שעובר מקרב את שניהם לקץ פוליטי, כלא או קלון, או סתם התאיידות. איש לא יודע אם זה אכן יקרה, אבל הכיוון ברור, ועדיין ממשיכים כאן לבנות על שניהם תלי תלים של אסטרטגיה עתידית שעליה תיכון מדינת ישראל.

נתניהו, כרגיל, מהמר בשיטת מצליח. עם רוני אלשיך למשל זה לא עבד, גם לא עם ניר חפץ, ארי הרו ושלמה פילבר. עם טראמפ והרפובליקנים הוא הלך על כל הקופה וכביכול זכה בה כשהוא זורע רוח וקוצר סופה. הדרום בוער, בגדה יש חיכוך מדמם קבוע, ובצפון מנצח בשאר אסד בגדול. ארגוני המורדים בתמיכת ישראל מתפרקים מנשקם, וחלום הלגיטימציה של רמת הגולן מתפוגג, משום שאסד ישלוט בכל סוריה. הבלוף שיהפוך את התבוסה ל"ניצחון" הוא הסתלקות האיראנים, שמעולם לא היו על הגדרות, כמו שמעולם לא הפרו את הסכם הגרעין.



השאלה היא מה יקרה כאשר גם החלום הטראמפיסטי והרפובליקני יתפוגג, והתשובה היא רק דברים טובים, ויש למה לצפות. יש סיכוי שהרפובליקנים יפסידו בית אחד או שניים בנובמבר הקרוב, וזו לא הערכה פרועה, טראמפ יפסיד בבחירות 2020, וגם זו לא הערכת המצב הכי מופרכת בשוק. בינתיים, עוד לפני שהשניים האלה, טראמפ ונתניהו מתפוגגים, אנחנו מאבדים בדרך את אירופה, את הדמוקרטים והיהודים בארה"ב, אבל היי!!! גוואטמלה, פרגוואי, שלדון אדלסון ומארין לה פן איתנו. ואיי פארו.

ובינתיים, שיתוף הפעולה הפורה ראש ולענה בין נתניהו לטראמפ מעלה חשד לתעלולים שיש בהם פוטנציאל לפגיעה אנושה בביטחון המדינה. בעקבות החוקר המיוחד רוברט מולר חושפת התקשורת בארה"ב מעורבות פנים־אמריקאית של חברות ריגול ישראליות, רוויות באנשי מודיעין ומוסד, כשרוחו ואנשיו של ולדימיר פוטין מנהלים את ההצגה: מעורבות בקמפיין השחרה נגד עוזריו של ברק אובמה בניסיון לטרפד את הסכם הגרעין עם איראן, ומעורבות בהטיית מצביעים לטובת טראמפ במרוץ לנשיאות.

דונלד טראמפ. צילום: רויטרס

# # #

רובה של קהילת המודיעין בישראל העריכה, בניגוד לנתניהו והימין הקיצוני, שההסכם עם איראן טוב לישראל. רוב המערכות בישראל, בניגוד לנתניהו והימין הקיצוני, צידדו בבחירתה של הילרי קלינטון. פחות או יותר כמו המערכות והציבור בארה"ב. הבעיה של הטראמפיסטים בארה"ב ובישראל הייתה איך משנים את דפוסי החשיבה וההצבעה. ראש המוסד הקודם, תמיר פרדו, חשב שההסכם טוב לישראל. ראש המוסד הנוכחי יוסי כהן הוא האיש של נתניהו. בעקבות חקירת החוקר המיוחד מולר, שעוסק בקשרים בין טראמפ לפוטין, נחשף הקשר הישראלי. בתחקיר של רשת NBC נחשפה מעורבות חברות ישראליות פרטיות. מקור ישראלי אמר שם: "החברות האלה אף פעם לא יעבדו בניגוד לאינטרסים הישראליים... הן כמעט כמו זרוע פרטית של המוסד".

לא ניתן לשלול מצב שבו חברות ריגול מקומיות אינן מטרות איסוף ואולי אפילו הפעלה של המוסד. מיקור חוץ הוא מודוס אופרנדי (שיטת פעולה) בסיסי בשירותי מודיעין, בייחוד בנושאים פוליטיים שעניינם ארה"ב. מאיר דגן, שהלך להיות נשיא אחת מאותן חברות, ידע בדיוק במה מדובר. הוא עצמו, אגב, כראש המוסד, הפעיל עיתונאים. השאלה אם המוסד מודע לפעילות של החברות היא מיותרת. אין לי שמץ הוכחה על מעורבות נתניהו או כהן, אבל מערכת החדשות של NBC לא הייתה מעיזה לרמוז על קשר בין אותן חברות ובין המוסד.

כדי להבין מה קורה כאן חייבים לראות את התמונה בגדול ולעומק, רצוי ללא קונספירציה: לפני הבחירות בארה"ב נתניהו רואה סקרים שמנבאים ניצחון לקלינטון. לתחושתו, ובצדק, זה הסוף הפוליטי שלו. הוא מכיר את הגברת ויודע שהזוג קלינטון ילך לו על הראש בכל מה שנוגע להסדר עם הפלסטינים, והפעם עם האירופיות והאו"ם, כולל סנקציות. מטבעו (אני מעז להניח שהוא עדיין לא זומבי גמור), נתניהו היה מעדיף להיכנע ולהיכנס לפנתיאון ברמה של מנחם בגין פלוס, אבל הוא תקוע בפקק דתי־לאומני קנאי, ששוליו המטורפים לא מהססים להרוג ראש ממשלה. חרף ערימת התיקים האבסורדית שהוא לכוד בה, החבורה הזו תומכת בו באורח גורף, משום שהוא מנהל מדיניות שכל תכליתה להימנע מהסדר עם הפלסטינים. האמצעי העיקרי הוא "הליכה על הסף" בכל והחזקת האזור כולו בטמפרטורת רתיחה שאינה מאפשרת מו"מ להסדר.

הדמונים שעליהם בונה נתניהו את טקטיקת ההישרדות שלו הם הטרור הפלסטיני ואיראן. הוא מעריך, ובצדק, שלחץ בינלאומי להסדר עם הפלסטינים, נטרול הדמון האיראני באמצעות הסכם והתקדמות בתיקיו הפליליים ירסקו אותו פוליטית ואישית. כשהוא עם הגב לקיר (של מעשיהו) הוא עושה הכל כדי להיחלץ. במערכת הישראלית הוא מבריג את אנשי שלומו שירמזרו בירוק כל צומת בעייתי, במישור הבינלאומי הוא עושה הכל כדי למנוע מאובמה לחתום על הסכם הגרעין. אחת הדרכים שנקטה החברה הישראלית הייתה ללכלך על אנשי אובמה כפי שחושפות חקירות מולר.

בהמשך, כאשר ההסכם עם איראן אושר והחל המרוץ לבית הלבן, נתניהו מגויס, מתגייס ומגייס כל מה שזז סביבו לטובת טראמפ.

# # #

מובן שהקשר בין נתניהו, כהן והחברות הפרטיות הוא בגדר ספקולציה, אבל צירוף הנסיבות מחייב חקירה מסודרת משלנו, לפני שהעולם מתנפל על המודיעין הישראלי ומחולל נזק בלתי ישוער לביטחון המדינה. מדובר בהסרחה בסדר גודל של מגה־פולארד. איזו מדינה תשמור על קשר מודיעיני עם מערכת שמתערבת בפוליטיקה המקומית שלה? טראמפ עשוי להבריש את הקונוטציה הבעייתית הזו או להתעלם, אבל נדמה לי שהמפלגה הרפובליקנית אינה מסוגלת להתמודד עם זעמם של הפנטגון וסוכנויות המודיעין, שיתעורר אם יסתבר שיש קשר בין מעורבות פוליטית פנים־אמריקאית של חברות פרטיות ישראליות לבין זרוע מודיעינית ישראלית.

כמו בניסיון למזער את נזקי פולארד, הסיפור הזה מחייב את טיפולה של ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים שליד ועדת חוץ וביטחון. זה לא יקרה. את הוועדה מאכלסים כל מיני אבי דיכטר, מוטי יוגב, אביגדור ליברמן וצחי הנגבי, והג'וב שלהם הוא לנקות את השירותים האישיים של נתניהו ולא את אילו החשאיים של המדינה.

tguvot@maariv.co.il