מעצם היותו מבוסס על הסכמה ושיתוף פעולה של האזרחים, משטר דמוקרטי מחייב מידה רבה של אמון בינם לבין השלטון ובין מערכות השלטון עצמן. אמון זה נדרש לראשי המדינה הן על מנת לעסוק בענייני השעה השגרתיים והן על מנת להוביל מהלכים גדולים שקיים בהם סיכון למחיר ביטחוני או כלכלי משמעותי. במצב הדברים כיום, לא בטוח שלראש הממשלה יש את האמון הציבורי הנדרש על מנת לבצע מהלכים כאלה. 

ככל שהחברה הישראלית הפכה נהנתנית ושקופה יותר, כך ראשי הממשלה פגשו מקרוב ובתדירות גבוהה את חדרי החקירות (בנימין נתניהו בפרשות בר־און חברון ועמדי בקדנציה הראשונה, אהוד ברק ופרשת העמותות, אריאל שרון והאי היווני, אהוד אולמרט שהורשע בחלק מהאישומים ואף ריצה מאסר בפועל, ושוב נתניהו הנחקר כיום בשלושה תיקים, ושמו נקשר גם ברביעי). אלא שבניגוד לשאר ראשי הממשלה, חוסר האמון בהקשר של נתניהו אינו נוגע רק ליחסיו עם האזרחים שלא הצביעו עבורו ואינם מתכוונים לעשות כך, אלא גם ליחסיו עם שאר מערכות השלטון: המשטרה, העיתונות, צמרת מפלגתו המודרת ככל הניתן, עובדים ומאבטחים לשעבר וראשי מוסד לשעבר - רשימה חלקית. 

על רקע זה, הסיפור שחשפה אילנה דיין בתוכנית “עובדה” בשבוע שעבר, שלפיו בשנת 2013 רצה נתניהו לוודא שאין הדלפות מפרויקט סודי ולצורך כך ביקש להדק לכאורה את הפיקוח על שותפי הסוד, ובהם ראש המוסד תמיר פרדו והרמטכ”ל בני גנץ, הכה גלים. דיין חשפה עוד כי ראש המוסד דאז הלך להתייעץ מאחורי גבו של ראש הממשלה עם אנשים אחרים על נושאים שבינו לבין ראש הממשלה. איך שלא נהפוך את הסיפור הזה, שבסופו נותרנו עם שלוש גרסאות באוויר, ריח רע מאוד של חוסר אמון בסיסי וקריטי לתפקודה של המערכת הרגישה במדינה עולה ממנו ומצטרף לריחות רעים אחרים שעולים מכיוונים שונים בעלי ממד מוסרי או חוקי והנוגעים לנתניהו. 



אם בוחנים את תגובותיו ותגובת תומכיו, הרי שהמילה “שקר” צוברת בהן תאוצה ומעידה עד כמה שקוע ראש הממשלה בניסיונות להדוף את חוסר האמון המצטבר כלפיו; ניסיונות שמצדם מזינים את חוסר האמון כלפיו. כך למשל, תגובתה של שרה נתניהו ביום חמישי האחרון לטענה שעלתה נגדה בעיתון “הארץ”, ולפיה ניסתה לכאורה לתקוף את מנכ”ל משרד ראש הממשלה הפורש, אלי גרונר, ניתנה תוך שימוש ציני בכאב השכול, כאשר היא וראש הממשלה בחרו לעשות זאת על רקע מודעת האבל של סמ”ר רונן לוברסקי שנהרג באזור רמאללה.

דוגמה אחרת קיבלנו כאשר ביום שישי האחרון צייץ איש ערוץ 20, שמעון ריקלין, בתגובה לראיון שערכה אילנה דיין עם תמיר פרדו: “אילנה תמשיך לככב, פרדו יהפוך ליקיר האולפנים. אכן לא במקרה השורש של המילה תקשורת הוא שקר”. הטעות הלשונית כמו גם המהותית (שהרי מדובר במי שעצמו הוא איש תקשורת) במקור. 



סביב נתניהו הולכים ומתרחבים מעגלים של חוסר אמון. למרות הנאמנות העיוורת מצד הבייס הקשה שלו, אין פלא כי הוא מתקשה להוביל מהלכים גדולים: אם תקיפה מסיבית ואם פרויקט הומניטרי משמעותי בעזה.