כשהתבקשתי לכתוב מאמר לרגל שבוע הספר, חשבתי לכתוב על ביטול מה שנשאר מחוק הספרים, או על המבנה הבעייתי של השוק, או על הקושי להיות סופר ישראלי, או אולי משהו על מירי רגב, ואז יהיה לזה פוטנציאל לרייטינג של בעד ונגד ושמאל וימין. אבל דווקא בשבוע הספר כל הוויכוחים האלה, גם אם הם לגיטימיים, כל כך מרחיקים אותנו מהמהות של ספרים.

יותר מכל, שבוע הספר הוא הזדמנות להיפרד לרגע מהציניות. לספרים לא מתאימה הציניות שמאפיינת את היומיום שלנו, שלפעמים אנחנו לא שמים לב כמה טבענו בתוכה; ציניות שמקדשת תרבות שטחית, תזזיתית, מונחית רייטינג ופרסום. העולם גדוש בספינים, באינטרסים אישיים ובאסטרטגיות מכירה, והם מאפילים על הרוח שמאפיינת את המהות הבסיסית של ספר. כקוראים, אנחנו כמהים מדי פעם להפסקה הזאת מהציניות. אבל ככותבים, אנחנו עלולים בעצמנו להיגרר לתוכה, ובמקום לחפש אותנטיות ואמת, לכתוב משהו שימכור כי יש לו "את המרכיבים הנכונים".

ספר במהותו הוא משהו אחר. כדי למצות את עצמו, הוא דורש השקעה ומסירות שלא בהכרח משתלמות בתחרות התוכן הכאוטית של היום. אומרים שנטפליקס הפחיתה את מספר קוראי הספרים, כי יש רק 24 שעות ביממה, וכשיש היצע גדול של סדרות, קוראים פחות ספרים. אבל ספר הוא שונה במהותו מכל דבר שניתן לצפות בו על מסך כלשהו.



קריאה מפתחת חשיבה של אדם גם אם הוא הייטקיסט או רואה חשבון, ולכאורה אין לחייו שום קשר לספרות. היא פותחת הסתעפויות במוח, שבמהלך צפייה במסך - נשארות רדומות. ספר הוא אומנם יצירה מוגמרת, אבל כזו שמשאירה מקום גם ליצירתיות של הקורא. הוא מדמיין בעצמו את הדמויות, מלהק את הגיבורים, מתאים להם הבעות, מביים לעצמו את הסצינות ואת האינטונציה שבה המילים נאמרות.

אם היינו מפנימים את זה, היינו מקדשים ספרים כקטגוריה נפרדת במהלך כל השנה, ולא נזכרים להתלונן שזה לא כך בשבוע הספר. היינו דואגים לקדם מלגות קיום לסופרים, נותנים שירותי תרגום מסובסדים כדי לאפשר לסופרים להשמיע את קולם גם בחו״ל ונותנים מקום גדול יותר באמצעי התקשורת לקטגוריה הזאת על חשבון עוד כוכב כדורגל או גיבור זמני של ריאליטי.

מהות של ספר לא נמדדת במונחים ציניים. היא נמדדת ברמת האינטימיות שנוצרת בין קורא לכותב. אי אפשר להגיע לרמה כזו של אינטימיות עם קהל בדרך אחרת. הקורא מחזיק אותך ביד, מתערסל איתך, צולל למילים שלך, בורא יחד איתך יצירה ייחודית רק לשניכם, שאף אחד לא יראה אותה בדיוק כפי שהוא יראה.

אם לא שומרים על ספרים כקטגוריה נפרדת ושונה במהלך כל השנה, מגיעים לשבוע הספר ומדברים על חוקים במקום לדבר על ספרים אהובים ועל הדרך שבה הם שינו לנו את החיים.

אולי כדאי שנזכור לקדם ספרים כל השנה, ואז בשבוע הספר נתמקד רק במהות. ניסחף לדבר על ספר כלשהו ששבה אותנו, ננסה להסביר במילים משלנו את החוויה שעברנו איתו. ואז השיתוף האותנטי בחוויות העמוקות שעברנו עם ספר יעשה לכולנו יותר חשק לקרוא מאשר כל חוק ספרים או קמפיין של משרד התרבות.

הכותבת היא מחברת רב־המכר ״כפיות״.