ברכיבה על אופניים זה נקרא "פריילוף" ולנוהגים בכלי רכב מוטוריים המינוח הוא "פול גז בניוטרל". זה מה שקרה בישיבת הקבינט הביטחוני שהתכנס אתמול כדי לדון בעימות מול עזה ובהצעות להקלת המצור ולמניעת משבר הומניטרי ברצועה. השרים ישבו כארבע שעות, העלו הצעות, שחררו קיטור, ובסוף לא קיבלו שום החלטה.

הדבר המדהים הוא שבשיחות פרטיות מרבית השרים תומכים בקבלת החלטה שתאפשר לשפר את חייהם של שני מיליון הפלסטינים שחיים שם בזבל, תרתי משמע, בלי מערכת ביוב, בלי חשמל, בלי מים ראויים לשתייה. אלא שלפני שהם מגיעים לדיון, הם מצייצים, מתראיינים ומעבירים הודעות הסותרות את עמדתם המקורית. בקיצור, אחד בפה ואחד בלב. ציניות במיטבה.

וזו גם פוליטיקה במירעה. השרים יודעים היטב כי עמדת מערכת הביטחון היא שהקלת המצב בעזה יכולה אולי להפיג את המתיחות בגבול ולהפחית מן האלימות, אך בין שנופלת עליהם אימת משפחת גולדין, שכל רצונם הוא לראות את שרידי גופת בנם מובאת לקבר, ובין שאלה שיקולי רייטינג - התוצאה היא אחת. שרי הקבינט וראש הממשלה בראשם אינם מסוגלים לקבל החלטה לגבי העתיד, וזאת כשברור לכל שהסכם הפסקת האש עם חמאס שהושג לאחר מבצע צוק איתן לפני כארבע שנים הולך וקורס.



במקום לנסות לעשות כל מאמץ כדי לקבל החלטה, השרים חומקים ממנה. היחיד שהפגין שמץ של חוט שדרה הוא שר התחבורה והמודיעין ישראל כץ, שמציע זה כמה שנים להקים בעזה אי ונמל. כשהתברר לו שאין סיכוי שהצעתו תועלה לדיון, אף שיש לה משמעות אסטרטגית, הסיר כץ את הצעתו.



ברקע הדברים ניצבת עמדתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן, שלא מאמין בשום הסדר שיעניק הקלה למצוקה הכלכלית לתושבי עזה כל עוד חמאס בשלטון. עמדה זו עומדת בסתירה להמלצות הרמטכ"ל גדי איזנקוט ומתאם הפעולות בשטחים, שהכין תוכנית מקיפה לנושא. ליברמן נמצא בעמדת מיעוט. רוב השרים סבורים שיש לקבל את המלצות מערכת הביטחון אך בשל פחדנותם והלחצים המופעלים עליהם על ידי משפחת גולדין והחשש מדעת הקהל – אף שרוב הציבור תומך בהקלות - הצליח שר הביטחון לכפות את עמדתו על הקבינט. הבעיה הקשה עוד יותר היא שראש הממשלה בנימין נתניהו, שרק בשבוע שעבר התבטא בעד חבילת הקלות לעזה, אינו מוכן להתעמת עם ליברמן כשברקע החקירות נגדו.

הצעות להעברת סיוע הומניטרי ומפעלות כלכליים של תעשיות בתחומי המים, הביוב והחשמל יש בשפע, ויש גם מחויבות של הקהילה הבינלאומית - אירופה, קטאר, איחוד האמירויות, יפן ועוד - להעביר לשם מיליארדי דולרים. אבל ממשלת ישראל מעדיפה שלא לקבל החלטות, ובינתיים את המחיר הכבד ימשיכו לשלם תושבי עוטף עזה, שאולי החלטה של הקבינט הייתה מפחיתה מגל הטרור הנוכחי בדמות שריפת שדותיהם בעפיפונים ובבלוני תבערה. סיוע הומניטרי הוא אינטרס ישראלי, גם אם חמאס ייהנה ממנו.