יש הסכם, נוצרה הבנה, הונחה תשתית לשינוי מהפכני ביחסים בין ארה"ב למדינה סרבנית. מה שנשאר הוא המבחן המעשי. האם מה שהושג בפגישה ההיסטורית אכן יבוצע, אכן יקבל תוכן מעשי, ממשי. על השאלה הזאת לנשיא דונלד טראמפ לא היתה תשובה ברורה וחד משמעית במסיבת העיתונאים הארוכה שקיים.

לכל שאלה שהופנתה אליו בנוגע ליישום המעשי של מה שהושג ונכלל בהסכם, טראמפ השיב באופן חמקמק. אפשר להבין את הנשיא. הוא לא רצה לקלקל את האווירה הטובה והמבטיחה שהפסגה ההיסטורית עם שליט קוריאה הצפונית יצרה ולא רצה לשבש את הרקע התקדימי של מה שהשיג באופן מילולי והצהרתי.





אבל מגל השאלות שנשאל על הסיכוי ליישום ההסכם ומהתשובות שהשיב עלה והשתמע באופן ברור, יעבור עוד זמן רב עד שיוכח ויובהר שההסכם אכן מבוצע ולדברי דיפלומט מערבי בניו יורק, ש"ההיסטוריה אכן הניבה משהו מעשי וממשי שיסלק את איום הגרעין שקוריאה הצפונית הציגה עד היום".

מה שעלה מתשובות הנשיא, שההסכם התחיל תהליך שצפוי להיות ממושך, מייגע ולא תמיד נעים ומעודד. דיפלומטים המתמצאים בבעיות פירוק נשק גרעיני מצביעים על נקודה מרכזית וחשובה בנוגע להסכם שאיננה זוכה לתשומת לב הראויה. לארגוני הביון האמריקאים והמערביים אין מידע מדויק ומוסמך על מספר כלי הנשק הגרעיניים ועל מספר הטילים הבליסטיים שפיונגיאנג פיתחה ויצרה. לכן, גם אם קים יעמוד בהסכם ויתחיל לפרק את מאגר הנשק הגרעיני שלו יהיה קשה מאוד לדעת, לבחון ולהבטיח שאכן הוא פירק את כל מה שיש לו.

אחת ההערכות הנשמעות בקרב מומחים לפירוק נשק היא שקים יורה לפרק ולחסל רק את הטילים שהטווח שלהם הוא שטחה של ארה"ב. אבל ישאיר על כנם את הטילים שהטווח שלהם הוא הארצות השכנות, סין ויפן. בקרב מומחים גם רווחת הערכה שמשך הזמן שיידרש לפירוק אמיתי של מאגרי הנשק הגרעיניים ושל המתקנים הנלווים הוא לפחות עשר שנים.