קשה להניח את האצבע ממתי החל צה”ל לנהל מדיניות לעומתית מול הממשלה. זה קרה מאז הקמת המדינה, אלא שנראה שמעולם לא היה הפער גדול כמו בימים האלה, בדיון הקבינט האחרון על עזה. האבסורד: פורום מטכ”ל, שהוא המבצע של מדיניות ממשלתית חשוכה, שידיו שלו מגואלות בדם, מייצג במאבק מול הממשלה את החברה הישראלית השפויה, והוא רכיב חשוב במאבקה על זהותה כדמוקרטיה אנושית.

האבסורד הזה מתנקז לנקודה שבה צה”ל נאלץ להחליט בין סירוב פקודה ומלחמת הכל בכל בתוך החברה הישראלית לבין דריסת הפלסטינים, וההחלטה ברורה: הפלסטינים משלמים את מחיר המאבק על הדמוקרטיה הישראלית, וצה”ל נשמע לפקודות רבני השטחים באמצעות נציגיהם בכנסת, שבלעדיהם נתניהו לא ראש ממשלה וליברמן לא שר ביטחון.

בגבולות המשחק הדמוקרטי־פוליטי, איזנקוט עושה כמיטב יכולתו כדי לבלום אותם. בשבוע האחרון, צה”ל לא הגיב על השלכות מטעני חבלה, עפיפונים ובלונים, וקצין בכיר מאוד בפיקוד דרום אמר שצה”ל הוא בעד הסדרה. בישיבת הקבינט האחרונה, שם נדון “המצב ברצועה”, נדון ברקע נושא נוסף, והוא המצב בישראל. השאלה שריחפה באוויר ולא נענתה הייתה עד כמה החברה הישראלית יכולה לתמוך בברוטליות המופעלת נגד אזרחי רצועת עזה. על השאלה הזו אמורים לענות כלל אזרחי ישראל, אבל לשמע הנהמות העולות מכל עבר, אני לא בטוח שכדאי לשאול אותם.



שרי הקבינט, שאמורים להחליט אז מה לעזאזל עושים עם עזה, התכנסו בתחילת השבוע אי שם בבונקר, שם הם עתידים לשבת כאשר טילים ייפלו על מדינת ישראל. צה”ל הציע שם שורה של הקלות, וצחי הנגבי סיפר מה הוא הציע, כשליחו של נתניהו, לפורום המדינות והגופים התורמים לפלסטינים בבריסל: ישראל מוכנה לעודד פעילות הומניטרית ברצועה בתנאי שהם ישלמו: על מתקן להתפלת מים, חיבור קו מתח חדש, הנחת צינור גז טבעי מישראל לעזה, מתקן שפכים, אתר איסוף פסולת, שדרוג אזור התעשייה ארז. וואו! איזה רחמנים בני רחמנים היהודים. יש רק עוד תנאי: שחמאס יפורז.

כל אחד מן הפרויקטים האלו הוא סיפור של שנים, כך שהיה ברור שמדובר, כרגיל, בתרגיל. בקבינט, אגב, לא היה דיון של ממש. בנט אמר: “בצד השני יש אויב אכזר שמחכה לסימני תמימות ומתנות חינם מהצד שלנו. אנחנו לא צריכים לתת מתנות בחינם”, ובכך סיכם את הדיון. הנושא היה הקרב על האלקטורט הימני. התירוץ היה דרישת משפחת גולדין “להחזיר את הבנים הביתה”, הכוונה הייתה למנוע מנתניהו לתמוך בצה”ל. בביקורו אצל מרקל אמר נתניהו: “ישראל בוחנת כיצד למנוע קריסה הומניטרית ברצועה, ואולי היא היחידה שפועלת בנושא”, והוא דן איתה (בתשובה לדרישתה, העניין שלו היה איראן) על “תוכנית לשיפור המעברים”. בישיבה בקבינט שמר נתניהו על זכות השתיקה. למה לו להיכנס בין צה”ל לבין רבני השטחים ונציגיהם? שישחקו הנערים לפניו. גם בקבינט וגם ברצועה. משני עברי הגדר.