לנו אין, בשלב הזה, סיבה לבוא בטענות. טראמפ העביר את השגרירות האמריקאית לירושלים (בעצם, רק משרד קטן מתוכה, אבל העיקר הכוונה); הוא נותן לישראל גיבוי מדיני גורף ומוחלט; הוא יצא מהסכם הגרעין עם איראן והגביר מאוד את הלחץ על האייתוללות. זה השלב שבו מירי רגב צריכה לפרוץ למרכז הבמה ולצרוח "כפיים".
הגענו לתא"ל מרדכי כהנא. מפקד סיירת גולני, מפקד אגוז, כל הסופרלטיבים שקראתם כאן על תמיר, זכאי ופארס, כנ"ל. הוא עזב את הצבא אחרי שגילו שהחזיק אמצעי לחימה שלא כדין במכולה בתחומי הבסיס. ככה זה בחיים. מי שעושה פאול מקבל כרטיס צהוב, מי שעושה פאול גס הולך הביתה.
סודר לה מצנח זהב. עמוס גלעד הועבר באותם ימים ללשכת ראש הממשלה, להכין את ההיערכות למלחמת המפרץ השנייה. רגב הובאה אף היא, כמתאמת תקשורת. גלעד היה פטרונה עוד בתקופתו כדובר צה"ל. אין מיומנת מרגב בחנופה כלפי מעלה ואיומים לכיוון מטה. היא הייתה עמדת התצפית הקדמית של גלעד במסדרונות דו"צ ועכשיו באה איתו ללשכת ראש הממשלה אריאל שרון. "פורום חווה" המפורסם גילה אותה וטיפח אותה. החברים שהמציאו את ההתנתקות ייעדו אותה לגדולות ונצורות. גם היא ייעדה אותם.
היא התהפכה על חלוץ במהירות של "חמקן". בחצי השנה האחרונה שלו בתפקיד הוא לא החליף איתה מילה. כמה שנים אחר כך התנצל בפני רות ירון ועוד כמה אנשים. היא לא התנצלה בפניו מעולם. מבחינתה, הוא היה מקפצה שהתקלקלה. הקפיץ נשבר, אז היא קפצה למקפצה אחרת. ככה פשוט. זו האישה שמכהנת כאן כשרת תרבות וספורט.
לסיום: מתחת לרדאר הצטברה כאן כמות מסחרית של עדי מדינה שהכזיבו. עדותו של ערן מלכה, קצין המשטרה שהפך עד מדינה נגד עו"ד רונאל פישר, מהווה סיוט מתמשך עבור הפרקליטות. מלכה מסתבך באין ספור סתירות, מבוכות, הגזמות ובדיות. אליו אפשר להוסיף את עד המדינה שנתפס בשקר בפרשת הבר־נוער, מה שגרם למדינה לחזור בה מהאישומים ולשלם פיצויים לחגי פליסיאן. וגם את משה סלע, עד המדינה בפרשת בניזרי, שנזכר עכשיו להודות ששיקר במשפט.
התרעות פיקוד העורף