אם גונן שגב היה הנכס המודיעיני הגדול ביותר של איראן בישראל, אפשר להמשיך לישון בשקט. כתב האישום שהוגש נגדו, שפרטיו עדיין חסויים, רזה ושדוף בהרבה מהמהומה שהתעוררה. שגב לא מחובר למידע אמיתי כבר שני עשורים, והנזק שיכול היה להסב לביטחון המדינה אינו רב. כשנכלא בפעם הקודמת, בגין סחר בסמים, שהה בכלא רגיל, בתא רגיל, כאסיר רגיל. לו היה שותף סוד אמיתי, היו כולאים אותו בתנאים מיוחדים ובתא מבודד. כל זה לא משנה את העובדה שהאיש בגד, לכאורה, במולדתו וצריך לשלם על כך את מלוא המחיר.

ועדיין, שאלה יהיו צרותינו. כשאלחנן טננבוים נפל בשבי חיזבאללה, היתה המערכת המודיעינית הישראלית צריכה לנקוט בלא מעט פעולות חירום מהירות, כולל איפוס, שחזור ובקרת נזקים מדוקדקת. לא זה המצב הפעם. שגב היה יותר “מאכער” ריגול, טיפוס מפוקפק הממוקם בנישה אסטרטגית, בטבורה של קהילה ישראלית קטנה אך מעודכנת מאוד בלב אפריקה וככזה יכול היה להועיל למגייסיו האיראנים בחיבורים, היכרויות והצלבות. כנראה שלא הרבה יותר מזה.
שגב הוא שור מועד מהרגע הראשון. שאפתנות אינסופית, נרקיסיזם חולני, התמכרות לכסף, מחסור חמור בערכים ומופקרות מוסרית, מייצרים מה שקיבלנו. יהיה צורך לבדוק איך הפך לרופא הרשמי והאינטימי של השגרירות הישראלית בניגריה. איך הצליח להמשיך ולערבב בכוח לשונו המתגלגלת לא מעט ישראלים לא מעט פעמים, למרות שהרקורד שלו היה כבר גלוי ומוכר לכולם. ועוד משהו: איך יכול להיות שהיה בקשר עם המודיעין האיראני שש שנים, בטרם שם עליו השב”כ יד.

מי שחושב ששגב יושב עכשיו בתאו, מכה על חטא, מדוכא ומודע לחומרת מצבו, טועה. שגב שוב בנה לעצמו סיפור כיסוי והוא מאמין בו בכל ליבו. לגירסתו, האיראנים הם שפנו אליו. הם הזמינו אותו לשגרירות האיראנית בניגריה לאחר ששמו כרופא מהולל (של השגרירות הישראלית...) הגיע לאזנם. כשהקשר החל להעמיק, החליט לשים נפשו בכפו ולנסות לשטות בהם.



הוא הולך בעקבותיו של אלחנן טננבוים, שסיפר לחוקריו בשב”כ שנסע לביירות כדי לנסות להביא אינפורמציה על רון ארד. אפשר להוסיף גם את שגב לחבורה המפוקפקת הזו שנתלית בשמו של הנווט הנעדר כדי למלט את עצמה מאחריות. מידע על רון ארד, הוא לא הביא. גיוסו של שגב לשורות המודיעין האיראני הוא, נכון לעכשיו, הישג מוראלי. לא כל יום מגיע שר קבינט ישראלי לשעבר לטהרן, להיפגש עם מפעיליו ולקבל מערכת תקשורת חשאית.



אחרי שאמרנו את כל זה, צריך לקוות שזה הנכס המודיעיני החשוב ביותר של איראן בישראל. הנזק הישיר שיכול היה להמיט מוגבל מאוד, אם בכלל. על פי גורמי ביטחון, כתב האישום נגדו לא מכיל סעיפים משמיטי לסתות. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שהבדיקה לא הסתיימה והנזקים לא הוערכו עדיין במלוא היקפם. ד”ר גונן שגב הוא אדם מלא הפתעות וצריך לקוות שהוא לא מסתיר עוד אחת כזו בצקלונו המפוקפק.

עורכי דינו של שגב, אלי זוהר ומשה מזור, המוסמכים ע”י גורמי הביטחון בישראל לעסוק בנושאים חסוים מהסוג הזה, זכו להידבר איתו רק אחרי יותר משבוע ימים להבאתו ארצה. נסיבות בואו לכאן מעורפלות, עדיין. אפשר להניח במידה רבה של ודאות, שלא הגיע מרצונו. שגב חמד כל חייו את החיים היפים, הכסף הגדול, מנעמי השלטון, הטרקלינים הבוהקים והמטוסים הפרטיים.

של מי הקרדיט של איתורו של שגב, לכידתו והבאתו ארצה? התחום הזה של סיכול ריגול שייך בלעדית לשירות הביטחון הכללי. קרדיט נוסף, צדדי, קיבלה גם המשטרה. מה עם המוסד? דוברים רשמיים סירבו אתמול לאשר מעורבות של המוסד. למרות שחלק מהפעילות המבצעית סביב שגב אירעה בחו”ל. האם זה קרב קרדיטים רגיל, או משהו מעבר לזה? נדע בהמשך.

שגב הוא לווייתן תודעתי אבל דג רקק מודיעיני. הוא אמנם קושר את עצמו למודיעין האיראני, אבל טוען שזה הוא שגייס אותם, לא הם אותו. זה הגיוני בערך כמו הטענה ההיא שלא ידע שסוכריות ה־m&m שהבריח ארצה מכילות אקסטזי. המשיכה המיסטית הזו של שגב לאקסטזה, תוביל אותו עכשיו לסיים את חייו מאחורי סורג ובריח. בפעם הבאה בה יפסע ברחובות כאיש חופשי, הוא יהיה ככל הנראה איש זקן מאוד. האיש שהצטרף לממשלת רבין ערב ההצבעה על אוסלו ב’ והתעטף באצטלה של זה שמביא שלום (תמורת תיק האנרגיה), צריך להיפרד עכשיו לשלום מחירותו, לזמן רב מאוד.