זה אולי יישמע מצחיק, אבל להיות מושחת כשאתה מכהן כשר בממשלה, זה לא עניין פשוט כמו שזה נשמע לפעמים. שר שמבקש לסדר לחבר ילדות שלו להיות ספק העפרונות של המשרד, רק לשם דוגמה, צריך לשלוח אותו להגיש הצעה במסגרת מכרז, ואז להתפלל שהיא תהיה הטובה ביותר בעיניהם של היועץ המשפטי ושל ועדת המכרזים.

יש שמורת טבע אחת במגזר הציבורי שכל זה לא קיים בה; שמורת טבע שבה אם אתה רוצה לסדר כסף לחבר שלך, אתה פשוט עושה את זה. לשמורה זו קוראים מערכת בתי המשפט. אי שבו מותר הכל, בלי מכרזים, בלי מנהל תקין, ובלי כל העניינים המעיקים הללו שנולדו כדי לעמוד על המשמר כנגד התנהגותם הלא ראויה של בני תמותה.

שופטי ישראל מחזיקים אצלם את האפשרות לחלק חבילות של כסף, בדמות עבודות שהם מוציאים מבית המשפט לידי מפרקים של חברות, לידי מומחים שמספקים חוות דעת מקצועיות, או כמו במקרה שלפנינו - לידי מגשרים העוסקים ביישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. בניגוד לשר, שחייב לעמוד בכללים נוקשים לפני שהוא מסדר עבודה למישהו מחוץ למשרד, בבית המשפט אין כלום מכל זה. שופט יכול להמליץ לצדדים להעביר את התיק שלהם לגישור אצל מי שבא לו. זה יכול להיות חבר שלו מהלימודים, זה יכול להיות קולגה שכיהן לצדו עד לפני חודש, וזה יכול להיות שכן שלו מהדירה ממול.



מגשרים, אגב, יכולים להיות שופטים בדימוס, אבל לא בהכרח. כמה מהמגשרים הבולטים בארץ הם עורכי דין פרטיים. הגישור, יש לדעת, מניב ערימה של כסף. מגשרים מבוקשים עשויים לקחת 2,500 שקלים לשעה. עשר שעות עבודה, בחישוב פשוט, שוות 25 אלף שקלים. 40 שעות עבוד - ושכר הטרחה גדל בעוד ספרה אחת. תיק גדול, שדורש הרבה זמן והרבה עבודה, עשוי לספק למגשר הכנסה נאה ביותר.

אתר "נט המשפט", מערכת המידע לניהול בתי המשפט בישראל, מפרט באופן שקוף למדי, לפי חתכים, את מה שצריך ואפשר לדעת בכל מה שקשור לתיקים ששופטים מפנים לגישור. אפשר למצוא באתר את מספר התיקים שכל שופט מוציא לגישור, את זהות המגשרים המועדפים עליו, את היקף התיקים שהועברו לכל מגשר, וניתן גם להעמיק ולבדוק אם יש שופטים שמזרימים יותר עבודה - מסיבה כזאת או אחרת - למגשר מסוים. שקוף, אמרנו? לא לגמרי.

מסתבר שהנהלת בתי המשפט טורחת לספק לנו נתונים על כל הגישורים שאליהם מפנים כל השופטים בכל הערכאות, למעט ערכאה אחת: בית המשפט העליון. אתם יכולים לדעת לאילו מומחים מפנה השופט רונן פיין מבית משפט השלום בקצרין. אתם יכולים לקרוא למי שולח השופט יוסף יוספי מבית הדין לעבודה באילת. אבל אין לכם שום דרך לדעת אל מי אוהבים להפנות נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, וחבריה בבית המשפט הזה. למה? הנה לכם ההסבר הפנטסטי הזה, שנשלח אלי השבוע מהנהלת בתי המשפט: "בית המשפט העליון אינו מחובר ל'נט המשפט'. התיקים בבית המשפט העליון מנוהלים במערכת מחשוב שאינה מאפשרת לבצע את החיפוש המבוקש בלחיצת כפתור".

הבנתם? המערכת "אינה מאפשרת". שופטי בית המשפט העליון מפזרים עבודות במיליונים לגורמים חיצוניים, ולא רק שהחלוקה הזאת מתבצעת ללא שום קריטריונים ברורים הכפופים לכללי המנהל התקין, אלא שאין לנו שום דרך לעקוב אחרי מה שהם עושים. במילים אחרות, להנהלת בתי המשפט היה חשוב מאוד להציג באתר שלה באופן שקוף את כל מה שעושה שופט השלום מגבעתיים או שופט בית הדין לעבודה מכפר סבא, אבל לא את מה שעושים 15 השופטים הבכירים שלנו.

הנהלת בתי המשפט, תאמינו או לא, הציעה לי לעבור באתר האינטרנט שלה על כל אלפי פסקי הדין של העליון, אחד אחד, ולחפש בעצמי. נכון, מדובר בחיפוש סיזיפי וממושך, אבל בהיעדר נכונות של בית המשפט לספק את הנתונים, לא הייתה לי ברירה אלא ללקט שם נתונים כך, באופן הפרימיטיבי הזה. ובכן, תראו מה העלתה הבדיקה הזאת.

בית המשפט העליון. צילום: נתי שוחט, פלאש 90


נשיאת בית המשפט המחוזי במחוז המרכז לשעבר, הילה גרסטל, היא חברה טובה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. השתיים אף גדלו באותה שכונה. לא מכבר נחשפנו לחברות מילדות הזאת בקשר לחקירת תיק 1270, שבה נחשדו ניר חפץ, בעבר יועץ התקשורת של בנימין נתניהו, והיועץ האסטרטגי אלי קמיר, ידידה של השופטת גרסטל, כי הציעו לגרסטל קידום לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה בתמורה לסגירת תיק שרה נתניהו. גרסטל סיפרה על המקרה לחיות, חיות העידה על כך במשטרה, ובהודעה שפרסמה עם סיומה סיפרה כיצד פנתה אליה גרסטל, שאותה הגדירה בהודעה כ"חברתה".

גרסטל הייתה שופטת מצוינת, היא סיימה את דרכה במערכת כנשיאה במחוזי, ובהמשך עמדה בראש נציבות הביקורת על מערך התביעה. בחודש יולי 2016 פרשה לחיים פרטיים והחלה לעסוק בגישור. גורמים שהופיעו בפניה מספרים ששילמו לה 2,300 שקל עבור שעת גישור. בדיקה של ההפניות לגישור בבית המשפט העליון העלתה שבשנה הראשונה של גרסטל כמגשרת, העבירה הנשיאה חיות בסך הכל שלושה תיקים להליך של גישור. כל השלושה הועברו לחברתה, השופטת גרסטל. חשוב להציב כאן הסתייגות קלה. כאמור, כיוון שהעליון לא היה מוכן לספק את הנתונים הללו בעצמו, ייתכן שתיק נוסף כזה או אחר נשמט בחיפוש שערכתי. ואולם, על הנתון הבולט כאן לא ניתן לחלוק: שלושה תיקים העבירה חיות לגרסטל בשנה הראשונה שלה כמגשרת.

חיות, באמצעות דוברות הנהלת בתי המשפט, השיבה כך לשאלות שהפניתי אליה: "הנשיאה אינה סבורה כי קיימת בעייתיות בהפניית בעלי דין לגישור בפני שופטים בדימוס שצברו ניסיון רב־שנים ומומחיות על כס השיפוט ובכללם הנשיאה (בדימוס) גרסטל. זהותו של המגשר נקבעת לעתים ביוזמת הצדדים עצמם, ומכל מקום היא נקבעת תמיד בהסכמת הצדדים ועל דעתם".

זו, בכל הכבוד, תגובה בעייתית. ראשית, משום שברשימת המגשרים יש מאות מגשרים טובים, ובסביבה שמתנהלת ללא קריטריונים ברורים ברור שאין להם שום סיכוי לקבל תיקים אם אינם מכירים מקרוב את השופטים. שנית, משום שאם תוציאו מהסיפור הזה את שמה של הנשיאה חיות ותשימו במקומו את השם "מירי רגב" או "אריה דרעי", והעובדות היו מלמדות שמי מהם העביר עבודות בלי מכרז לחבריו, שלוש שעות אחרי הפרסום הם היו מוצאים את עצמם בלהב 433. שלישית, נחמד מאוד שהמגשר נקבע רק בהסכמת הצדדים, אבל כשהנשיאה חיות שולחת את הצדדים אל חברתה, המשחק מתחיל מנקודת מוצא ברורה למדי.

אפרופו תגובתה של הנשיאה, כדאי לקרוא היטב את הפרוטוקולים כדי להבין מי כאן בדיוק הציע לצדדים את שמה של גרסטל כמגשרת. במקרה הראשון הודגש: "הצדדים... לא הצליחו להגיע להסכמה באשר לזהות המגשר, אנו ממנים בזאת את הנשיאה (בדימוס) הילה גרסטל כמגשרת בתיק זה". במקרה השני: "בשלב זה קיבלו הצדדים את המלצתנו להעביר את בירור המחלוקות ביניהם להליך גישור בפני הנשיאה (בדימוס) הילה גרסטל". בשלישי: "המלצנו בפני הצדדים... לנסות ולהגיע להסכמות ביניהם במסגרת הליך גישור. בהמלצתנו הסכימו הצדדים לקיים הליך גישור בפני כב' הנשיאה (בדימוס) הילה גרסטל...". נדמה שהדברים ברורים.

מנין כל זה נובע? נראה שממקום שבו לחלק מהשופטים יש תחושה שהמנגנון האנושי הטבעי, זה שעלול להביא להטיה לטובת חבר או מקורב או בן
משפחה, אינו קיים אצלם, ואם הוא קיים, הם לבטח יידעו לנטרל אותו בנקל עד שלא ישפיע עליהם כלל. שר בממשלה שיטבול את ידיו בתחום שקשור במקורבו, ייחשד בהפרת אמונים. שופט? הוא מעל הדברים האלה. עליו אפשר לסמוך שיידע להתעלות על התכונות האנושיות הללו של פשוטי העם.

# # #

הנה דוגמה. עו"ד ליאת בנמלך כיהנה במשך שבע שנים, מ־2005 עד 2012, כעוזרת המשפטית של השופטת חיות, וב־2012 מונתה לרשמת בבית המשפט העליון. לחיות, כמו לרוב השופטים, יש רשימת מניעויות. מדובר ברשימת אנשים שהשופט מצהיר מראש שיימנע מלעסוק בענייניהם, על שום קרבה מיוחדת שיש לו אליהם. הקרבה הגדולה בין חיות לבנמלך, ככל הנראה מעבר לקרבה רגילה בין שופטת לעוזרת המשפטית שלה לשעבר, הביאה את חיות להכניס לרשימת המניעויות שלה את בעלה של העוזרת המשפטית שלה לשעבר, עו"ד אסף בנמלך. עד כדי כך היה הקשר קרוב, כפי הנראה, שחיות מנעה את עצמה לא רק מעיסוק בענייניו של בנמלך עצמו, אלא בחרה שלא לדון כלל בתיקים שבהם הוא מופיע כמי שמייצג אחרים. עד סוף 2016 הופיע הבעל ברשימה של חיות, וזו נמנעה מלגעת בתיקים שבהם הוא קשור.

ארבע פעמים רצופות ניסתה הרשמת בנמלך להתקדם לתפקיד שופטת שלום. ארבע פעמים רצופות עלה שמה בפני הוועדה לבחירת שופטים. בשלוש הפעמים הראשונות - בפברואר 2017, ביוני 2017, ובאוקטובר 2017 - לא הצליחה להיבחר. בפברואר 2018, בישיבה הראשונה של חיות כנשיאת בית המשפט העליון, זה קרה. השופטת חיות לא פסלה את עצמה וגם לא נמנעה מליטול חלק בהצבעה. חשוב להדגיש שאין בדברים כדי להעלות ולו טענה אחת בדבר התאמתה, כישרונה או יכולותיה של בנמלך לשרת כשופטת. רק עניין אחד יש פה: שאחרי שבנמלך כיהנה במשך שבע שנים כעוזרתה של חיות, ואחרי שחיות מנעה את עצמה לפחות ארבע שנים אחר כך מלדון בתיקיו של בעלה על רקע היכרותם, לא ברור כיצד לא ראתה הנשיאה בעיה לשבת בוועדה שעסקה בקידומה של בנמלך ואף לתמוך בקידום הזה בהרמת אצבעה.

תגובת הנהלת בתי המשפט: "על פי הנוהל למניעת ניגוד עניינים של חברי הוועדה לבחירת שופטים אשר אושר במליאת הוועדה ביום 16 באוקטובר 2011, חבר ועדה מנוע מלדון בעניינו של אדם שהיה מצוי בקשרי עבודה הדוקים עמו או שיש לו יחסי ידידות הדוקים עמו, עד חלוף שנתיים מסיום הקשרים האמורים. השופטת ליאת בנמלך עבדה כעוזרת המשפטית של השופטת חיות (כתוארה אז) עד לחודש אוקטובר 2012 - שאז מונתה לכהונת רשמת של בית המשפט העליון. בהינתן הנוהל המפורט לעיל ובהתאם לו, לא הייתה כל מניעה לכך שהנשיאה חיות תשתתף בהצבעה על בחירתה".

אחרי שקראתם על הנוהל הזה, אבקש מכם להניח אותו רגע אחד בצד ולשאול את עצמכם שתי שאלות. האחת, האם הקשר הקרוב בין הנשיאה למי שהייתה עוזרת שלה במשך שבע שנים נעלם אחרי שנתיים? האם הקשר הזה - שהביא את חיות להחליט עוד ארבע שנים אחרי שסיימה בנמלך להיות עוזרתה, כי היא לא מסוגלת לדון בניקיון כפיים בתיקים של בעלה של בנמלך - לא מציב כאן בעיה? ועוד משהו. נסו שוב אותו תרגיל והחליפו את השם אסתר חיות בסיפור הזה בשם של השר הקרוב ללבכם. האם מישהו היה מוכן לסלוח לאיוב קרא אילו היה מקדם את מי שהיה עוזרו הקרוב במשך שבע שנים, ומסביר אחר כך שכעבור שנתיים הקרבה שבינו לבין העוזר כבר אינה עושה לו כלום וכבר אינה משפיעה על שיקול דעתו?

השופטת ברון. צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90

הנה עוד דוגמה. הנשיאה חיות היא חברה טובה של עמיתתה לבית המשפט העליון השופטת ענת ברון. מה זה חברה טובה? כשהוועדה לבחירת שופטים דנה בקידומה של ברון מבית המשפט המחוזי לעליון, בחרה חיות לפסול את עצמה מהדיון, ואף פורסמה עמדתה בנושא: "מיד משהתברר כי השופטת ענת ברון, שהיא חברתה הקרובה, נמנית עם המועמדים... הודיעה חיות... כי היא פוסלת עצמה מכל דיון במועמדותה של השופטת ברון ואינה מתכוונת להיות נוכחת בו".

גם ברון, מצדה, החילה על עצמה כללי זהירות ראויים וציינה ברשימת המניעויות שלה, על רקע החברות עם חיות, כי לא תדון בעניינו של עו"ד דוד חיות, בעלה של הנשיאה.

אלא שמשום מה, הקרבה הגדולה הזאת בין המשפחות לא הביאה את חיות לפסול את עצמה מלדון בערעורים על החלטותיה של ברון כשזו הייתה במחוזי,
ובשורה ארוכה של תיקים חיות אף דנה לבדה ("דן יחיד") בבקשות לרשות ערעור על החלטות של חברתה הטובה.

תגובת הנהלת בתי המשפט: "בערכאת הערעור נדון פסק הדין לגופו של עניין, ולא עניינו האישי של השופט שנתן אותו. לעומת זאת, הדיון בוועדה לבחירת שופטים בשאלת קידומו של שופט נוגע לשופט עצמו ולעתידו המקצועי. על כן אין מקום להשוואה בין דיונים בערכאת הערעור לדיונים בוועדה לבחירת שופטים. עוד ראוי לציין כי לא אחת קיבלה הנשיאה חיות ערעורים על פסקי דין שניתנו על ידי מי מהשופטות שצוינו". גם כאן, התגובה מחייבת תגובה.

ראשית, משום שהטענה כי בערעור דנים ב"פסק הדין לגופו של עניין", ולא ב"עניינו האישי של השופט שנתן אותו", איננה אלא היתממות גדולה. האם באמת הנשיאה חיות מאמינה שלשופט לא אכפת שההחלטות שלו מתהפכות בערעור? האם היא באמת רוצה לשכנע אותנו ששופט שזה קורה לו, לא נפגע מזה? האם כשחיות וברון נפגשות, הן יכולות להתעלם מהעובדה שהאחת דנה בשאלה אם לקבל את הכרעתה של האחרת או לבטל אותה?

אבל זה לא הכל. משום שעיון ברשימת המניעויות של השופטים בעליון מגלה שיש שופטים שההקפדה בעניינם גדולה יותר בתחום הזה מההקפדה אצל הנשיאה חיות. חנן מלצר, לדוגמה, מנוע מלטפל בתיקים שבהם מופיעים עורכי דין שעבדו במשרדו לפני למעלה מעשור, אף שגם הוא היה יכול לטעון שבשבתו כשופט הוא דן בסוגיה עצמה ולא בעורך הדין עצמו. אבל זה עוד כלום. רשימת המניעויות של השופטת ברון מגלה שהיא מונעת מעצמה לעסוק בתיקים שבהם בעל הדין הוא בית הדין האזורי בבאר שבע, רק משום שאחותה מכהנת שם כנשיאה. באילו מקרים יכול עניינו של בית הדין בבאר שבע להגיע לדיון בפני ברון? במקרה שבו מי שמפסיד בבית הדין האזורי מגיש ערעור לבית הדין הארצי, ואחרי שהוא מפסיד גם שם הוא עותר לבג"ץ בהיותו הערכאה האחרונה. ברון הייתה יכולה להחליט שהיא פוסלת את עצמה מדיון בערעורים על החלטות של אחותה, אבל היא בחרה שלא לעסוק גם בערעורים על פסקי דין של שופטים אחרים מבאר שבע, כאלה שאין לאחותה שום נגיעה אישית בהם ושההחלטה לגביהם אינה אמורה להזיז לאחותה.

ואילו הנשיאה חיות מחזיקה בתפיסת עולם אחרת כלפי עצמה. מבחינתה, העובדה שעל כף המאזניים מונחת ההתלבטות אם להפוך את החלטתה של חברתה הטובה אינה סיבה מספקת כדי לפסול את עצמה. כך בערעורים על החלטותיה של ברון, וכך בערעורים על החלטותיה של השופטת גרסטל, שגם בהם ישבה אסתר חיות פעם אחר פעם ולא ראתה בזה בעיה.

kalman.liebskind@maariv.co.il