לאט לאט, נדבך אחרי נדבך, הקלטה אחרי עדות, כתב אישום וכתבי טענות, נחשפת המציאות הלא תיאמן שבנו סביבם בני משפחת המלוכה שלנו.
עכשיו, כשגיא פלג חשף הקלטה בין שניים מבכירי הלשכה הפנימית של ראש הממשלה, האקווריום שהוא קודש הקודשים של הממלכתיות הישראלית, כבר אי אפשר להכחיש את הדברים.
אז מה אומרים? אומרים שמדובר ברכילות ובהשמצות ובמסע רדיפה. זה נכון: לנגד עינינו מתבצע בתשע השנים האחרונות מסע רדיפה ארוך של שני אנשים אחר קופתה של מדינה. שניים שמאמינים שנמשחו למלכות, מנסים לגרוף לכיסם לגרונם ולביתם כמה שיותר טובין, טובות הנאה, חזירויות למיניהן, הוצאות, שיפוצים, כביסות, מתנות ושאר ירקות. הם לא רואים בעיניים ולא לוקחים שבויים. הם רודפים אחר אוצר המדינה בים, באוויר ובניקוי־יבש. הם לא מתעייפים, לא אומרים נואש, ניצבים שם על משמרתם ביום ובלילה. כלומר, שולחים אחרים להתייצב במקומם. בהקלטות מתברר, בין היתר, שראשי הסגל בלשכת ראש הממשלה, כל אחד בתורו, הם בעצם שמשים אישיים של "הגברת" נתניהו.
בואו נחזור על זה: ראש הסגל הוא התפקיד הכי חשוב במדינה, אחרי ראש הממשלה עצמו. הוא זה שאמור לייצר עבור ראש הממשלה את סביבת העבודה המקצועית, הסטרילית, היעילה והחכמה. הוא המוציא והמביא. כל זה נכון לגבי ראשי ממשלה רגילים. אצל המלך והמלכה, ראש הסגל הוא המוציא והמביא של הכביסה. והמזגן. והנזילה בבריכה. והמתנות, שלא נגמרות. והפרחים. והשליחים. והאריזות, הו האריזות. ואין לזה סוף.
גיא פלג עשה אתמול "הרמת מסך" מעל הטירוף. חלק ניכר מהדברים שנאמרו שם, בשיחה בין היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה שלומית פרגו ברנע לבין ניר חפץ, ראש אגף ההסברה, פרסמתי בזמן אמיתי. פרסמתי, ולא ידעתי מה אני מפרסם. כשאתה מתעסק בדברים האלה אחד אחד, אתה לא קולט. מרוב עצים, לא רואים את היער. בעיקר כי הוא ארוז בפצפצים. כשאתה שומע את פרגו ברנע וחפץ מדברים, מחליפים חוויות בלתי נשכחות על מה שעובר עליהם ועל שאר האומללים שצריכים להשביע את רעבונם של השניים, אתה מבין.
צריך לקרוא את התמלילים האלה שוב, ושוב, ושוב, ואי אפשר להאמין. אז הנה, אני מוסיף עוד עדות אחת: כן. זה אמיתי. שמעתי את זה מעשרות ניצולים שהיו שם. עכשיו זה גם פרוס, משורטט, כתוב, מוקלט וערוך באין ספור תמלילי חקירה, הקלטות, כתבי טענות, כתבי אישום ועדי מדינה. מעל כל זה, מתנוססת אמירתו הנבואית של חפץ לפרגו ברנע, ב־2010: "בסופו של הדבר הסיפור של קיסריה יגיע ליחא"ה".
צדק. קיסריה הגיעה ליאח"ה, ויחד איתה עוד רכבת עמוסת מתנות, טובות הנאה, סיגרים, שמפניות, עיתונים, אתרי אינטרנט, תכשיטים, קרמים, חולצות, עניבות ומה לא. תעשיית מתנות אדירה, חובקת עולם, מערכת שלמה שנבנתה על מנת לינוק כמה שיותר כסף והטבות מאוצר המדינה ומכיסם של בעלי הון, בכמה שפחות זמן.
שתי תובנות לסיום: זוכרים שלא מזמן שיגר ראש הממשלה את אחד משמשיו כדי לקדם חוק נגד הקלטות? לשנות את החוק הקיים לפיו כל אחד רשאי להקליט בסתר שיחה בה הוא אחד המשתתפים, ולאסור על כך. למה? ככה. חוק כזה יטרפד את העיתונות החוקרת, את האזרח המנסה להתקומם נגד הרשות העושקת או הפירמות הגדולות ועוד כמה עקרונות יסוד. אז עכשיו אנחנו מבינים. חוק כזה יכול לבטל את כל ההקלטות ששמענו בענייני המשפחה המלכותית, ממופע הצרחות מול שעיה סגל, דרך כל העדויות הנגלות לאזנינו בשנתיים האחרונות.
ועוד משהו: היוזמה שמובילה איילת שקד להפיכתם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למינויי אמון של השר, ולא מינויים מקצועיים של משרד המשפטים. אני לא מאלה שמותחים על שקד ביקורת אוטומטית. להיפך, היא עושה כמה דברים טובים במשרד המשפטים, וגם כמה דברים לא טובים. היוזמה הזו אמורה להפוך את היועצים המשפטיים, שומרי הסף והמתריעים בשער של המערכת, ליסמנים אישיים. זה טירוף מערכות.
עו"ד שלומית פרגו ברנע, עשרות שנים במקצוע ומשרתת כבר 4 ראשי ממשלה, נאבקת על חייה המקצועיים ועל שפיותה הנפשית בשנות נתניהו. היו לה תקופות שניגפה מפניהם של בני הזוג, ובעיקר בת הזוג (שאף התנפלה עליה פעם בנוכחות עשרות אנשים), היו לה תקופות שהראתה סימני עצמאות. עכשיו תארו לעצמכם שהם היו ממנים אותה. כן, ככה איילת שקד רוצה שהשירות הציבורי ייראה. ונסיים בעוד משפט לפנתיאון של אותו חפץ מקליט: "בשביל מה צריך את כל החזירות הזו, קיבינימט".