גם בתגובה הרשמית של דובר צה”ל ניתן להבין את עומק המחלוקת על ממצאי הביקורת. כאשר בתגובה כתוב כי “לצד פעילותו הברוכה של נציב קבילות החיילים, אלוף במיל’ יצחק בריק, במשך העשור האחרון, פועלים בצה”ל מנגנוני בקרה וביקורת פנימיים נוספים שמטרתם שיפור צה”ל”, התרגום של הדברים (משיחות מאחורי הקלעים) הוא שבצה”ל סבורים כי אלוף בריק חרג מתפקידו והסיק מסקנות מבלי שיש בידי אנשיו הכלים לבחון את הסוגיות המדוברות.
גם אם יש בדברים הללו יש מן האמת, על צה”ל להלין בנושא הזה. בריק זיהה ואקום מטריד בגופי הביקורת של מערכת הביטחון, ולתוך החלל הזה נכנס בכל הכוח, ללא חשש גם מעימותים עם בכירי המערכת הביטחונית. במידה רבה, גופי הביקורת שאמורים לפקח על צה”ל, כמו מבקר צה”ל, אינם חושפים את עבודתם לציבור, מתוך תפיסה שיש לנהל את העניינים בתוך הבית, גם כשמדובר בנושאים שאינם סודיים ושניתן לחשוף אותם. במידה מסוימת, כך גם בנוגע למבקר מערכת הביטחון. צה”ל הוא גוף עוצמתי וחזק, ולביקורות הפנים השונות קשה לצאת בעמדות נחרצות נגד הגישות המובילות בתוך הצבא. כאשר ביקורת אינה יוצאת החוצה לציבור, היא מאבדת לא פעם מהמשמעות שלה.
בריק שייך לאסכולת הקצינים של פעם. לתפיסתו, כאשר מתגלות ביחידות הצבא בעיות שחוזרת על עצמן בתחום המנהיגות, המשמעת והכשירות הבסיסית של היחידות, זה משליך על כל הצבא ועל הכשירות לקראת המלחמה הבאה. לעומת עמדת צה”ל, שלפיה הירידה המשמעותית במספר אנשי הקבע אינה מובילה לבעיה תפקודית והצבא התייעל, בריק סבור שבכירי הצבא אינם קוראים נכון את השטח: אנשי קבע נדרשים לבצע משימות רבות מדי ובעומסים כבדים, שמשליכים באופן מובהק על רמת הביצוע והירידה לפרטים.
גם בנושא קיצור השירות בסדיר עמדתו נחרצת - צה”ל אינו ערוך לשינוי והפערים התפקודיים גדולים מאוד ואינם מוצגים כראוי. גם כאשר יש מחלוקת על ממצאי הדוח, אין ספק שהאלוף בריק העלה נקודות ראויות לדיון ציבורי עמוק על מקום לביקורת משמעותית וחשובה על צה”ל וסיפק הרבה חומר לדיונים הבאים בוועדת חוץ וביטחון.
התרעות פיקוד העורף