מהדורה מוגבלת: תמלילי ההקלטות של ניר חפץ, שהובאו השבוע על ידי גיא פלג במהדורת החדשות הם מסמך חשוב. המתקפה על חפץ, האיש שלא היינו קונים ממנו סיגר משומש, הייתה צפויה אבל היא לא רלוונטית. לא לחפץ צריך להאזין בהקלטות הללו אלא לבני שיחו, שהם הרגולטורים הבכירים ביותר במשרד ראש הממשלה: חשב המשרד והיועצת המשפטית. 

התמלילים חושפים מציאות הזויה, כאוטית, ספק פלילית, שבה מטרילה "גברת" אחת את שאר העולם בדרישות אינסופיות, גחמות מטורללות והתעללויות מגוונות, כשאף אחד לא מעז להתייצב שם, באזור האסון ולהגיד לה "עד כאן". לא בעלה, המנהיג החזק, מאלף הפולנים, משפיל הטורקים ומזחיל האייתוללות, לא היועץ המשפטי לממשלה, לא היועצת המשפטית במשרד, לא החשב, לא הגזבר, לא הספר ואפילו לא המשטרה. הם כולם מפחדים. 

וכך אפשר לשמוע את היועצת המשפטית שלומית ברנע־פרגו או את החשב לשעבר יוסי שטראוס מדברים על מזוודות הכביסה שהגברת מטלטלת בנסיעות לחו"ל כדי לשגר אותן לניקוי יבש במלונות הפאר על חשבוננו; על הכפפתם של ראשי הסגל לדורותיהם לטובת עבודת משק בית של משפחת המלוכה; על העובדה שהיא שולחת שוב ושוב עובדים קשי יום של המשרד לרכוש עבורה מוצרים שונים ולא מחזירה את הכסף; על מיני־בר במלון במוסקבה בסך 6,000 דולר, ועוד סיפורים שלא ייאמנו מהסוג הזה. סיפורים שיכולים לשמוט את לסתו של כל אדם נורמלי, חוץ מקוראי הטור הזה, שקוראים אותם כבר שנים ארוכות.



הטור המלא ב"מעריב-סופהשבוע"