1
בג"ץ העדה האזרחית



ביום ראשון הקרוב ידון בג"ץ בעתירת חברת טרה להקפאת העלאת מחיר החלב הגולמי. בעלי הרפתות מאיימים בעתירה שכנגד. תנובה עתרה השבוע נגד סירובו של שר האוצר משה כחלון לאשר את ייקור מוצרי החלב שבפיקוח ב־3.4%, למרות המלצת הוועדה המקצועית. ארגוני הנכים ושר העבודה והרווחה חיים כץ פנו גם הם לבג"ץ בדרישה להורות לאוצר להגדיל את תוספת הקצבאות לקשישים נכים. יצרני החשמל הפרטיים עתרו נגד הרפורמה בחשמל ונענו בשלילה.



מקבץ העתירות, רק מהשבוע, הינו המשך של התופעה: עתירות גופים עסקיים שמבקשים למצוא מזור למכאוביהם הכלכליים. אחת מהעתירות האלה הובילה להחלטת בג"ץ לפסול את תוכנית כחלון  למיסוי דירה שלישית.



באפריל עתר איגוד חברות הביטוח לבג"ץ נגד דורית סלינגר, הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, בתביעה למנוע את שינוי כללי הממשל התאגידי בחברות הביטוח. סוכני הביטוח לא ישבו בחיבוק ידיים וגם הם עתרו נגד אותה סלינגר על פסילה רטרואקטיבית של עמלות לסוכנים. השופטים פסקו לבחון מחדש את החלטתה.



איגוד לשכות המסחר הוא אורח קבוע בבית המשפט העליון. הוא כבר עתר נגד ההחלטה להעדיף את תנאי הסחר ברשתות אונליין על פני הרשתות הקמעונאיות (בעניין הפטור ממע"מ של קניות אונליין עד 75 דולר).  בשבוע הבא הם יעתרו לבג"ץ נגד החלטת שר הכלכלה אלי כהן לפתוח ליבוא אישי 30 מוצרים עד 1,000 דולר.



הבנקאים השמרנים, שהעדיפו בעבר לסגור בחדרי החדרים את העניינים השנויים במחלוקות מול הרשויות, כבר אינם חוששים לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. בית המשפט העליון הפך למפלט האחרון של הגופים העסקיים המרגישים חסרי אונים מול רוחות הפופוליזם וההחלטות השרירותיות נגדם. ראוי לשים לב לכך שהחרדים נמנעים מעתירות לבג"ץ ומאמינים בהשגחה העליונה. החילונים, לעומת זאת, מאמינים בהשגחת השופטים היושבים בירושלים.



העתירות האלה מציפות את בג"ץ, משום שבמגזר העסקי מבינים שכללי המשחק השתנו. הם הפנימו שפוליטיקאים מעדיפים לספור מנדטים מאשר לספור אותם. כפי שמפרשים זאת במגזר העסקי, הרציונל העיקרי מבחינתם של הפוליטיקאים הוא המאבק ביוקר המחיה והרצון לקרוץ לבוחר. מבחינתם, לא משנה אם על הדרך הם דורסים כל נורמה כמו חופש העיסוק וחוק כבוד האדם וחירותו באמצעות יוזמות חקיקה העומדות בסתירה לחוקי היסוד.



והפוליטיקאים? להם לא ממש אכפת אם עותרים לבג"ץ. להפך, מבחינתם, הגשת העתירה כשלעצמה היא ניצחון. שכן, היא מעצימה את תדמיתם כמי שפועלים למען הציבור ללא מורא של בעלי ההון. רק בית המשפט מסוגל - אם בכלל - לבלום אותם ולמנוע מהם להיטיב עם ציבור הבוחרים.



תעריפי מוצרי החלב של תנובה מדגימים היטב את טירוף המערכות. תאגיד החלב, שהרוויח ביושר את הביקורת נגדו במחאה החברתית, ניסה לפחות להמציא את עצמו מחדש. הלקח המר נלמד בדרך הקשה. ההחלטה לעתור התקבלה לאחר התלבטויות לא מעטות וחששות לפגיעה בתדמית. ומשהיא התקבלה, היא מוכיחה שהגיעו מים עד נפש ושבסוף השיקול העסקי גובר.



מאז שנרכשו לפני ארבע שנים על ידי תאגיד ברייט פוד הסיני, בתנובה רואים הפסד בעמלם. כמובן שאת הפוליטיקאים זה לא מעניין. בפברואר 2018 הוחלט לעדכן כלפי מעלה את מחירי המוצרים בפיקוח, לאחר שבחודשים שקדמו המחירים ירדו שלוש פעמים ברציפות.



אלא שכחלון מסרב בינתיים לחתום על הייקור. שר האוצר טוען שאינו מעוניין בהעלאת המחירים ונוסחת העדכון מבחינתו לא מחייבת אותו. אז מדוע לא התלונן על הנוסחה כשהמחירים ירדו? אם ברצונו לשבור את הכלים, שיאשר תחילה את ההתייקרות ולאחר מכן ינפץ את הנוסחה באמצעות סבסוד ישיר של הרפתות. המהלך לא יכאיב לציבור ורק יעלה עוד קצת לתקציב המדינה.



למעשה, כחלון לא ממהר לשום מקום, כי הוא ינצח בכל מצב. שכן, אם בג"ץ יורה למדינה לעדכן את המחיר, הוא יוכל לטעון בגאווה: "ניסיתי, אבל בג"ץ בלם אותי וחייבים לכבד את החלטת בית המשפט" (אותו אקדח שהוצג במערכה הקודמת, סליחה, הפסקה הקודמת). ואם בית המשפט יאשר את החלטת ההקפאה של כחלון, הוא בכלל ייצא גדול.



2
כוננות ריבית



בנק ישראל יקיים ביום שני את התדרוך התקופתי לתקשורת. ידברו שם על מצב המשק, על המדיניות המוניטרית וכמובן על הריבית. בחודש הבא יחגוג בנק ישראל הישג עולמי - שלוש וחצי שנות ריבית אפסית בגובה 0.1% לשנה. זמן קצר לאחר מינוי קרנית פלוג לנגידת הבנק באוקטובר 2013 הורדה הריבית ל־0.25%. במרץ 2015 נעשה צעד נוסף והריבית הופחתה ל־0.1% ומאז היא תקועה שם. במשך התקופה נשקלה האפשרות להוריד את הריבית מתחת לאפס, אבל הרעיון נגנז.



ממשלת ישראל התחלפה, הנשיא דונלד טראמפ עלה לשלטון, תרזה מיי נבחרה בבריטניה, עמנואל מקרון בצרפת, והיה גם הברקזיט הבריטי, אבל הריבית בשלה: 0.1% בלבד.  ההסבר הרשמי לריבית השפל הוא הרצון לנתב את האינפלציה למסלול הממשלתי, שנקבע ל־1%־3%. ההסבר הרשמי: "המדיניות המוניטרית המרחיבה תישאר כל עוד הדבר יידרש לביסוס סביבת האינפלציה בתחום היעד". אבל מה זה "לביסוס"? המדד עלה מתחילת 2018 ב־0.8%. בעוד עשרה ימים יפורסם מדד יוני. די אם יעלה ב־0.2% כדי להגיע ליעד התחתון.



הריבית האפסית נועדה להוזיל את עלויות המימון ולהגדיל את הצריכה, אבל מה זה עוזר כשאין בעיה של היעדר ביקוש. מה שהוריד את המדדים היה צעדי הממשלה להורדת יוקר המחיה, ירידת מחירי הסחורות ומחירי הדלק. אך זה לא עזר, והנגידה נותרה בשלה. הריבית האפסית הפכה לבעיה ולא לפתרון. בעיה, משום שפלוג אינה פועלת בתנאי מעבדה. ריבית אפס מריצה משקיעים לשוק הנדל"ן ומנפחת את שוק הדיור, וזה פיגוע מיקוח בתחום יוקר המחיה היקר ללבו של כחלון.



הריבית האפסית ניפחה את הבורסה ואת מחירי המוצרים הפיננסיים. במקביל היא עיוותה את חישובי התשואות בשוק הביטוח, ואילצה את החברות לבצע הפרשות הוניות במיליארדי שקלים. לכן, האם לא הגיעה העת לצאת מהקיבעון, לבחון מחדש למה באמת תורמת ריבית של 0.1% והאם היא "נורמלית" ביחס לסביבה העולמית בכלל והאמריקאית בפרט? הבחינה חיונית, מכיוון שהאינפלציה ממשיכה להרים ראש.



הצורך בהעלאה מיידית של הריבית הוא קונצנזוס בחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית. פרופ' מיכאל בינשטוק בטוח שהריבית צריכה הייתה לעלות מזמן. גם ראובן גרונאו, פרופ' אמריטוס מאותה אוניברסיטה, חושב בדיוק אותו הדבר. גרונאו הוא חבר בוועדה המוניטרית האחראית לקביעת הריבית. כבר יותר מארבעה חודשים הוא מתריע על כך שיש צורך בהעלאתה ומגייס את כל הנימוקים. בהדרגה מתחילים להקשיב לו גם בתוך בנק ישראל.



אבל גם אנליסטים מתחילים לחוש את פעמי הריבית העולה. אורי גרינפלד, האסטרטג הראשי בפסגות, העריך כי "ההסתברות לעליית ריבית ראשונה בישראל לקראת סוף השנה או תחילת 2019 עלתה משמעותית על רקע העלייה באינפלציה והתחזקות הדולר".



נירה שמיר, הכלכלנית הוותיקה בדיסקונט, צופה שהריבית תגיע בסוף 2019 ל־1%. "בראשית 2018 הערכנו שזאת תהיה שנת המפנה במדיניות, ובחודשים האחרונים רואים נכונות רבה יותר להעלאות ריבית לאור גישתו החדשה של בנק ישראל ביחס ל'סביבת האינפלציה' ולא רק לאינפלציה בפועל".



לדבריה, "בשוק איגרות החוב הממשלתי מתמחרים את תחילת עליית ריבית. העלאת ריבית ראשונה ל־0.25% צפויה ברבעון האחרון של השנה ושלוש העלאות נוספות ב־2019. סביר שגם בנק ישראל יעדכן את תחזית הריבית בישיבתו הקרובה ב־9 ביולי". שמיר מניחה את כל היוקרה המקצועית שלה על הימור שכבר ביום שני הקרוב תעודכן תחזית הריבית. נחיה ונראה.



עם כל הכבוד לאנליסטים ולחברי הוועדה המוניטרית המכובדים, מי שתקבע מתי הריבית תעלה היא הנגידה. פלוג מוזמנת לשגר מתנת פרידה נאה (בהנחה שלא תמונה מחדש), לסגור מעגל ולהעלות את הריבית עוד לפני סיום כהונתה באוקטובר 2018.
אוריאל לין. צילום: אריאל בשור

3
תוכנית ההצלה של לין



לפני שלושה שבועות נפגש אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, עם כחלון. לין, בניגוד לשרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, מתחזק עם כחלון מערכת יחסים טובה. לין, פוליטיקאי לשעבר, נזהר בכבודם של פוליטיקאים בהווה.



נשיא איגוד לשכות המסחר דיבר בשמם של 55 אלף בעלי עסקים וביקש מכחלון להקל את הנטל ולאפשר להם לנשום. "התעשייה מעסיקה 424 אלף איש. ההייטק לא יותר מ־9% מכלל התעסוקה. חשיבותם עצומה לכלכלה ועדיין מתעלמים ממגזר המסחר והשירותים, שבו מועסקים 1.8 מיליון איש, 72% מתוכם בעסקים קטנים", אמר.



"מה אתה מציע לעשות?", שאל כחלון, ולין התחייב להעביר בתוך ימים תוכנית פעולה לביצוע מיידי. לבקשתי, הוא הסכים לחשוף את פרטי התוכנית, הכוללת שישה סעיפים מרכזיים. המהלך הראשון הוא שינוי נוסחת העדכון של מס הארנונה והקפאה במשך שלוש שנים של הצמדת הארנונה לשינויי השכר במגזר הציבורי.



הוא ממשיך בצורך לצרף את מערכת הבריאות לחוק מוסר תשלומים, המחייב תשלום לספקים בלוח זמנים מוגבל. בסעיף השלישי מציע לין להגדיל את נתח ההשתתפות של עסקים קטנים ובינוניים במכרזי המגזר הציבורי. הדבר ייעשה באמצעות תיקון חוק חובת המכרזים בנוסח שהוכן באיגוד לשכות המסחר (סעיף 4). אם ההצעה תעבור, 15 מיליארד שקל מעוגת הרכש הציבורית יופנו לעסקים הקטנים.



הסעיף החמישי נועד לסיום הליכי רפורמת רישוי עסקים לקביעת מסלולי רישוי בהתאם לסוג העסק בתוך שלושה חודשים. בהמשך מדובר בהקפאת עומס הרגולציה. אחד הפרטים המעניינים הנחשפים בתוכנית הוא שבישראל פועלים לא פחות מ־200 רגולטורים שונים ומשונים.



הסעיף האחרון הוא צמצום הבירוקרטיה באמצעות הארכה אוטומטית של אישורים מתחדשים. זה נשמע כל כך פשוט, עד שניתן לשאול איך לא חשבו על זה עד היום. אז ככה: לא חשבו כי לא ברור מניין יגיע הכסף למימונה.



כחלון, שהתחייב לחזור עם התייחסות לתוכנית, לא עשה את זה עד היום. אולי אין לו כסף. ללין נמאס לחכות ובכוונתו לערוך ביום רביעי כנס חירום תחת הכותרת, "עתיד המגזר הקמעונאי לאור הקלות ביבוא אישי". ספק אם גם זה יעזור.



4
מה שבטוח



לויד'ס הינו תאגיד הביטוח הגדול בעולם, הפועל יותר מ־330 שנה. התאגיד ביטח, למשל, את אוניית הפאר טיטאניק וגם שילם את מחיר הנזקים לאחר טביעתה. כיום הוא פעיל ביותר מ־200 מדינות. בישראל הוא פעיל באמצעות נציגות, המנוהלת מ־2011 על ידי סיגל שלימוב. לויד'ס מספקת לשוק המקומי את היכולת להגן על עצמו בכיסויים נוספים, המכונים "ביטוח משנה", ואת האפשרות לגדר סיכונים שהשוק המקומי אינו מסוגל להכיל.



עד כמה חשוב השוק הישראלי לתאגיד הבינלאומי תעיד העובדה שהשבוע בחרה הנהלתו, בראשות המנכ"לית אינגה ביל, לציין 70 שנות שותפות עם ישראל בכנס שארגנה שלימוב. הכנס עמד בסימן החדשנות בענף, על רקע הקמת מעבדת חדשנות. יום קודם לכן נערך כנס נוסף שיזמו מורלי דורי, מנכ"לית ביטוח חקלאי, ושלימוב. הכנס, שיועד לנשים מובילות בענף הביטוח, יצא לדרך בשיתוף מכון קסירר באוניברסיטת תל אביב. ביל, בת 55, מנהלת את לויד'ס מ־2013. השבוע נודע שהיא תפרוש בדיוק בעוד שנה, אלא אם כן קודם לכן יימצא לה מחליף.
אינגה ביל. צילום: ללא קרדיט
זה לא עניין שבשגרה שבראש תאגיד ביטוח מוביל ושמרני עומדת אישה. עד 1972 נמנעה מנשים דריסת רגל בחדר החיתום של התאגיד הלונדוני. בניגוד לעולם הבנקאות, שוק הביטוח המקומי מסוגר משום מה ומדיר נשים מעמדות מפתח. מורלי דורי, מנכ"לית ביטוח חקלאי, היא תופעה יוצאת דופן. שוחחתי עם ביל במסגרת מה שנראה כראיון אחרון לעיתונאי ישראלי, והיא התמקדה באתגרי הענף ובשינויים שעובר שוק הביטוח הגלובלי.



האם כמנכ"לית תאגיד הביטוח הגדול בעולם מבחינתך כל דבר הוא בר ביטוח?
"אם בעבר התשובה הייתה חיובית, היום זה שונה. בעבר הייתה בענף אמרה שכל דבר אפשר לבטח והשאלה היא רק המחיר. היום המצב השתנה. העולם מפוקח יותר ויש רגולציה. יש תחומים שלא ניכנס אליהם בגלל מגבלות חוקיות במדינה מסוימת. אנחנו לא נכנסים לשאלות הנורמטיביות או המוסריות הנוגעות לביטוח, משום שהנורמות משתנות ממדינה למדינה. לא נבצע ביטוח המנוגד לרוח החוק".



תני לי דוגמאות, מה לא תהיי מוכנה לבטח בעד שום הון שבעולם?
"בארה"ב מדובר על נזקי השימוש במריחואנה. כללי השימוש בסם שונים ממדינה למדינה בתוך ארה"ב, אבל ברמה הפדרלית השימוש אסור, ולכן לא נהיה בתחום אף על פי שאנחנו מסוגלים לגדר את הסיכון.



"דוגמה נוספת היא עולם המטבעות הדיגיטליים, המכונים קריפטו. יש לנו בשלב זה מעט מידע על מנגנוני המסחר וחוקיות השימוש במטבע. נכון שיש מדינות שמכבדות אותו, אבל אנחנו לא יכולים לדעת מתי עושים במטבע שימוש לדרישות כופר, תשלומים לא חוקיים או שימושים בעייתיים. מכל הסיבות האלה לא נבטח בשלב זה את נזקי המטבעות הדיגיטליים".



בואי נדבר על נושא ההטרדות המיניות. בישראל סערו הרוחות כשהתברר שחלק מחברות הביטוח המקומיות מכרו פוליסות המגינות מפני הטרדות. מהי המדיניות של לויד'ס בעניין?
"נהיה מוכנים למכור פוליסות חבויות הכוללות כיסוי נזקי הטרדות מינית במספר מגבלות. התנאי הראשון הוא שחוקי המדינה שבה נמכרת הפוליסה לא מונעים זאת. הציות לחוקים במדינה הוא נר לרגליה של לויד'ס.



שנית, נהיה מוכנים להחזיר את ההוצאות ולממש את כיסוי תביעת ההטרדה, רק במקרה שמדובר בהאשמת שווא והתלונה התבררה בבית המשפט כלא מוצדקת. בנוסף, נוודא שהנהלת החברה המבוטחת נקטה את כל אמצעי הזהירות וההדרכה הנדרשת כדי למנוע את תופעת ההטרדות". אבל כתאגיד הביטוח הגדול בעולם, אתם אמורים לבטח כל סיכון. איפה בדיוק עובר הקו בין מה שתבטחו לבין מה שתגידו לגביו - בשום אופן לא?



אתן לך דוגמה נוספת. בארה"ב קיים ויכוח חריף בשאלת השימוש בכלי נשק. אף שהדבר מותר מבחינה חוקית, לא נבטח את התחום. יש לנו שתי אמות מידה מעבר לשיקולים המסחריים: האחת היא, כאמור, שאלת החוקיות, והאחרת היא שהביטוח אינו מסכן את השם הטוב שיש ללויד'ס. אבל אנחנו כן מבטחים נזקי טרור, נזקי מלחמות, וגם מבטחים מטוסים מפני אסונות תעופה, גם אם נגרמו ממקרי טרור. בעניין זה אנחנו מודדים את הסיכון וקובעים את הפרמיה".



מה לגבי ביטוח סייבר, שבו ישראל היא אחת החלוצות בתחום? האם אתה מכסים את סיכוני המתקפות?
"סוגיית ביטוחי הסייבר נמצאת בלמידה, כי יחסית מדובר במוצר חדש שאין לגביו מספיק ניסיון. אנחנו יודעים שבישראל יש יוצאי צבא שיש להם יתרון בתחום. אנחנו גם מגייסים האקרים בעלי ניסיון כדי לסייע באיתור הפרצות והתאמת הדרישות מהגורמים המעוניינים בביטוחי סייבר.



"ביטוחי הסייבר נמוכים אצלנו ביחס למחזור העסקים. מדובר בפרמיות בהיקף מיליארד דולר לשנה בהשוואה למחזור פרמיות כולל של 43 מיליארד דולר בשנת 2017".



מדיניות המחירים שלכם הייתה בעבר ייקור הפרמיות בשנים שחלו בהן קטסטרופות ביטוח, כמו רעידות אדמה והוריקנים, והוזלתן עם ירידת היקף התביעות. מהי מדיניות התעריפים כיום?
"מה שתיארת נכון, אבל המדיניות השתנתה. אם התעריפים נקבעו בעבר בהתאם למחזור ההכנסות והרווחים היום, אירועי הביטוח החריגים והקטסטרופות כבר אינם משפיעים ביומיום. ב־2017 הסתכמו נזקי הביטוח באסונות טבע ב־130 מיליארד דולר, והתעריפים כמעט ולא זזו. אחת הסיבות לשינויים במדיניות היא דרישת בעלי המניות להשגת תשואה יציבה להשקעתם שאינה משתנה כתוצאה משינוי התעריפים".

yehudasharoni10@gmail.com