בשבועיים האחרונים קיבלנו שיעור נדיר במהותה של מדיניות החוץ של אירופה, וכדאי שנבין אותו. זה התחיל לפני שבוע, כשפדריקה מוגריני, הממונה על מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, ניהלה פסגה משונה בווינה. באותו אולם שלפני שלוש שנים נחתם בו הסכם הגרעין עם איראן, התיישבו כל הצדדים להסכם זולת ארה"ב, וניסו לראות איך חותרים תחת אמריקה כדי להציל אותו.

עם שרי החוץ של גרמניה, בריטניה וצרפת, לצד מוגריני, ישבו נשיא איראן חסן רוחאני, שר החוץ של איראן מוחמד זריף ושרי החוץ של רוסיה ושל סין. הם ניסו לסכם דרכים להמשיך להעביר כספים לאיראן, על אף שארה"ב עומדת להטיל סנקציות כלכליות הן על טהרן הן על חברות וממשלות שסוחרות עמה.
האירופים הציעו כמה הצעות: בנק הפיתוח האירופי יורשה להשקיע בפרויקטים באיראן, ממשלות אירופה יפקידו כספים ישירות לבנקים האיראניים כדי לעקוף את מערכת הבנקאות האמריקאית ועוד. הגדילה לעשות גרמניה, שעל פי הדיווחים נוטה לאפשר לבנק המסחר האיראני־גרמני בהמבורג להעביר 300 מיליון יורו במזומן לטהרן. האיראנים טוענים כי הכספים יחולקו לאנשי עסקים שצריכים לממן עסקאות בחו"ל ולא יוכלו לעשות זאת מפאת הסנקציות האמריקאיות. העובדה כי השטרות יוכלו לממן את המלחמה האיראנית בסוריה ובתימן לא מפריעה לממשלתה של אנגלה מרקל וגם לא לבנק המרכזי של גרמניה. העיקר לשפוך כספים על האיראנים.

הפסגה היא מעשה עוין ומתריס באופן מובהק נגד ארה"ב, אבל לא זה העיקר. הרי מאז שהנשיא דונלד טראמפ הודיע כי הוא מוציא את ארה"ב מההסכם, מוגריני מנצלת כל מיקרופון כדי לתקוף את ההחלטה ולהישבע אמונים להסכם. על השאלה מדוע היא פועלת כך ומדוע ממשלות אירופה מקבלות את המהלכים שלה, קיבלנו תשובה שישה ימים קודם לכן.



ביום שבת, 30 ביוני, דווח כי משטרת בלגיה עצרה חברי חוליית טרור איראנית שהיו בדרכם לפריז לבצע פיגוע. מטרת החוליה, שבראשה עמד אסדואללה אסדי, דיפלומט איראני שפעל מהשגרירות בווינה ובפועל משמש ראש תחנת המודיעין של איראן, הייתה עצרת של ארגון גג של האופוזיציה האיראנית, מוג'אהדין חאלק.

חברי החוליה התגוררו בארבע מדינות - בלגיה, אוסטריה, גרמניה וצרפת - ופעלו בהנחיית כוח אל־קודס של משמרות המהפכה ובפיקודו. חשיפת החוליה מצביעה בין השאר על קיומה של תשתית טרור ענפה ופעילה של המשטר האיראני על אדמת אירופה.

אז מה יש לנו כאן? האירופים עוצרים מחבלים איראנים שפעלו כשליחים ישירים של המשטר ועמדו לבצע פיגוע רצחני בבירת צרפת, ופחות משבוע לאחר מכן יושב שר החוץ של צרפת עם עמיתיו מגרמניה ובריטניה לצד מוגריני וביחד הם מתכננים לשפוך כסף על אותו משטר. זאת עשו תוך קריאת תיגר והתרסה נגד מדיניות ארה"ב שהיא לכאורה בת בריתם של מוגריני וחבריה מגרמניה, צרפת ובריטניה.

לכל זה יש להוסיף עוד נקודה: למרות מה שמוגריני וחבריה טוענים ללא הרף, ההסכם שלו הם נשבעים אמונים סולל את הדרך לאיראן להפוך למעצמה גרעינית. האירופים יודעים זאת היטב. הם גם יודעים כי זאת הסיבה לכך שטראמפ פרש ממנו ועומד להחזיר את הסנקציות בעוד מספר שבועות.
מה ההתנהלות הזאת מספרת לנו על אירופה? קודם כל לאירופה יש מדיניות ברורה כלפי איראן. ובין המדיניות לבין הרטוריקה של האירופים בכל הקשור לרצונם למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני אין שום דבר ולא כלום. אלו דיבורים בעלמא, לא מדיניות.

ביחס לאיראן נוקטת אירופה מדיניות של פיוס שמבוססת על חולשה. מוגריני וחבריה מבינים שטהרן יכולה ואולי גם רוצה לפגוע בהם. דרך השילומים ובגידתם באמריקה הם שואפים לשכנע את האיראנים לתקוף מישהו אחר במקומם. ישראל, ערב הסעודית, ארה"ב. לא משנה, מי שירצו רק שלא יתקפו את אירופה. זאת המדיניות ואין בלתה.

רטוריקה מסובבת

הקו החלש של פיוס על חשבון כולם הוא מדיניות שנוקטת אירופה לאורך כל הדרך. בוועידת נאט"ו ביום רביעי חשף זאת טראמפ בהקשר של מדיניות אירופה כלפי רוסיה. כשהרוסים סיפחו את קרים ב־2014, לא היו קולות רמים יותר נגד המעשה מקולותיהם של האירופים. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל עמדה בראש הטור. אבל זעקות על הסכנה הגדולה שאורבת במוסקבה לחוד והמדיניות שלהם כלפי רוסיה לחוד.

בזמן שהאירופים הטילו סנקציות על רוסיה וצעקו געוואלד על קרים, מרקל סגרה עם גזפרום ועם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עסקאות גז ענקיות להנחה ולהרחבה של צינור גז ישירות מרוסיה לגרמניה. מדי שנה גרמניה מזרימה מיליארדי יורו לרוסיה בשל התלות הגרמנית במשק הגז שלהם.

אז כפי שטראמפ חשף בכעס, עם כל הכבוד לטרוניות האירופיות נגד רוסיה והדרישה כי ארה"ב תגן עליהם, לא רק שהגרמנים לא משקיעים אפילו את המינימום הדרוש מתקציב הביטחון שלהם (בסך הכל 2% מהתל"ג בשנה) בחברותם בברית נאט"ו - הם גם משעבדים את המשק שלהם לרוסיה.
גם בהקשר הרוסי, כמו מול איראן, כאשר מניחים את העובדות על השולחן מגלים את האמת: אירופה מציגה מדיניות של פיוס המבוססת על חולשה ומתנהלת כך מתוך ידיעה שהאמריקאים כבר ידאגו להם ואף ישלמו עבור הפריבילגיה.

טראמפ מפחיד את האירופים לא משום שהוא דורש מהם לממן את הגנתם - שהרי כל קודמיו הביעו אותה דרישה - אלא משום שהוא מצביע על המהות האמיתית של מדיניותם, ואינו מוכן להשלים עמה. הם מפחדים כי אולי יפעל נגדם או ינטוש אותם. ואז, לצד החששות שלהם מפני איראן ורוסיה, האירופים מתחילים לחשוש קצת גם מוושינגטון.

גם כלפי ישראל אין קשר בין הרטוריקה של אירופה למדיניות שלה. כפי שהרטוריקה של אירופה כלפי איראן מדברת על אי־הפצת נשק גרעיני כאשר המהות היא פיוס טהרן גם במחיר הפצת נשק גרעיני, כך הרטוריקה של אירופה כלפי ישראל מדברת על המשפט הבינלאומי ועל זכויות אדם ושלום, כאשר המהות הפוכה.

האיראנים הם מושא פחד עבור האירופים, ישראל מושא שנאה. והמגמה של אירופה היא לפגוע בנו דרך דה־לגיטימציה, חתירה תחת מנגנוני החוק והמדיניות ואיום על הסחר הבילטרלי עם אירופה. ואת כל זה הם עושים בשם המשפט הבינלאומי, זכויות האדם והשלום.

הטעות שלנו היא שאנחנו לא מבינים כפי שטראמפ מבין שמבחינת אירופה - אין קשר בין הרטוריקה הפומפוזית לבין המדיניות. טובי המשפטנים שלנו מנסים להוכיח להם כי ישראל איננה מפירה את החוק הבינלאומי. טובי הדיפלומטים שלנו מנסים להראות כי ישראל דואגת לזכויות האדם, וטובי המדינאים שלנו מנסים להוכיח את כנות המחויבות שלנו לשלום. והכל בלתי רלוונטי.

הפסגה בווינה לא הייתה הצלחה גדולה. כי כמו טראמפ גם האיראנים מבינים שהרטוריקה האירופית איננה מביאה אותם לשום מקום. הבנקים האירופיים לא מוכנים להפסיד את השוק האמריקאי לטובת השוק האיראני, וכמותם גם החברות הגדולות שמבטלות את העסקאות עם איראן בזו אחר זו.
לא ברור לאן חותר טראמפ ביחסי ארה"ב ואירופה. אבל ברור כי הוא מתכוון לגבות מחיר מאירופה על מדיניותה העוינת, החלשה והדו־פרצופית כלפי ארצו. וכדאי שישראל תפעל באופן דומה: תפסיק סוף ־סוף להתבלבל בין הרטוריקה למדיניות ותתחיל לגבות מחיר אמיתי וכואב על עוינותם של האירופים.