מה דרוש כדי להיות מגיש או מגישת טלוויזיה? יש הטוענים שמעט מאוד, ואפילו פחות. לטעמם של אלה די בחזות סבירה, עברית בינונית וטיפה כריזמה כדי להתפרנס מהמקצוע. במהלך חיי למדתי שהמציאות מורכבת הרבה יותר. כדי להחזיק מעמד לאורך שנים בתעשייה צריך מיומנות גבוהה, שליטה בתכנים רבים ומגוונים, יכולת לזהות מה עיקר ומה מיותר, עקביות, סבלנות, ריכוז, אומץ כדי לעמוד על נקודות ולהתעמת עם מרואיינים, ובקיצור: עבודה קשה.

בימי הקריירה שלי צפיתי ברבים שנסקו ככוכבים ונעלמו כהרף עין כי היו חסרים ביכולות הללו. ממש כפי שקורה בכל תחום ומקצוע אחרים. נדמה לי שבתאגיד, שמנהליו חתומים על כמה דברים מרשימים מאז שקם, חושבים לאחרונה אחרת. לפחות בכל הקשור לספורט. זו תחושתי בתום הצפייה במונדיאל וספיחיו.

שידורי אליפות העולם בכדורגל שנפלו בחיק אנשי כאן היו הזדמנות מעולה להמשיך את העשייה הטובה. הרי כל העם ממוגנט כמעט מדי ערב במהלך חודש שלם למסך. אין לך מסגרת מתאימה מזו להוכיח שיקול דעת ותבונה ניהולית. בפועל התאכזבתי.



זה התחיל בבחירת המנחים באולפן. כדי להוביל את השידור, אולי החשוב בתולדות התאגיד, נבחרו השחקן והקומיקאי שלום מיכאלשווילי והזמר מוקי. מיכאלשווילי אדם מוכשר מאוד, תותח אמיתי בתפקידים דרמטיים וקומיים כאחד. גם בקבוצה הוא מרשים. יחד עם שני חבריו לשלישיית מה קשור הוא מביא קול ייחודי לבמה שלא נשמע מאז ימי הגשש החיוור. נוסף לכך, ברמה האישית מדובר באדם מקסים. גבר משכמו ומעלה. באותה נשימה נאמר שהזמר מוקי הוא מוזיקאי נהדר. כראפר שבר מוסכמות ובבגרותו התפתח בצורה מרשימה ואינטליגנטית. נכס של ממש למוזיקה וליצירה הישראלית. אבל שניהם אינם מנחי טלוויזיה וספורט מיומנים.

כפי שציינתי, מדובר במקצוע, והחברים הללו לא מחזיקים בכלים שאוחז בהם מגיש בעל ניסיון רב שנים. לכן אף על פי שהפרשנים שנטלו חלק בשידורים כמו ניר קלינגר וטל בנין הגיעו עם רזומה עשיר, זה עדיין לא נראה ולא נשמע טוב.

לפי ההיגיון הבסיסי, כדי להצליח בשידור משמעותי כל כך היה צריך לשכור את בעלי המקצוע הטובים והמשופשפים ביותר בנמצא - מה שלא בוצע. האם מישהו היה מעלה על דעתו לתת לזמר להגיש את המהדורה המרכזית? האם שחקן או בדרן היו מתבקשים להחליף את גיא פלג או את גאולה אבן? ממש לא. כי אלו נושאים רציניים, שדורשים איש מקצוע מתאים. אותה גישה מתבקשת גם בסקטור הספורט.

אחרי שביררתי הבינותי שבשל נסיבות מסוימות לא היה אפשר להשתמש באנשי ערוץ הספורט לחגיגה, והיות שפורקה מחלקת הספורט המפוארת של הערוץ הראשון נותרו שם בלי מזור. מצד שני, אורי לוי עדיין עובד במקום. מדוע לא לרתום את יכולתו ולהשתמש בשירותיו? חבל.

גם התוכן הנלווה, שאמור היה לייצר רגעי “צבע", לא היה מיטבי. לדוגמה הרגעים שבהם כתב נשלח לשדר “אווירה" הם בדרך כלל שלב קצת מביך במהדורת החדשות או בתוכניות בידור, שכל מטרתו להעביר זמן. מדובר ביבלית ישנה מהעבר שלאט־לאט נפטרים ממנה (תאמינו לי, הייתי שם שנים, וזה אף פעם לא עבד). הגרוע מבין כל המוקדים בפורמט הוא דיווח מבר בזמן הפסקת משחק. במונדיאל עשו את זה פעם אחר פעם. בדרך כלל נשלחה כתבת למקום מהסוג הנ"ל, ואו אז נשמע ממנה טקסט בסגנון כזה: “היי, אני בבר ‘שם כלשהו' ב'עיר כלשהי' עם עשרות אוהדים של ‘קבוצה כלשהי', והם ממש נרגשים". צפוי וסתמי. מה עוד שבמהלך השידור נהגו האוהדים להתגודד סביבה ולגעת בה באופן שנראה מאוד לא נעים.

ובכלל, נשים היו חסרות בשידורים. בפאנלים נרשמה דומיננטיות גברית כאילו אין בעולם הספורט מירי נבו, טליה סלנט, שרון פרי ועוד מגישות מעולות בעלות רזומה עשיר. ויש עוד: בתאגיד מספרים שבמונדיאל נעשתה קפיצת מדרגה בכל הנוגע לנגישות ולשידור בפלטפורמות החוץ־טלוויזיוניות. זה נכון. היה קל ונעים לצפות דרך האפליקציה. זה צעד חשוב, אבל לא מספק.

ההצלחה החלקית צריכה להביא לחשיבה מחודשת בעיקר לנוכח העובדה שעוד מעט ינחת כאן האירוויזיון. כולם חוששים מהתערבות פוליטית בשידור הציבורי. כישלון בארגון האירוע עלול להמיט חורבן על הגוף הזה ולתת תחמושת למי שמבקש להמית אותו, ולכן טוב יהיה אם החברים יתעשתו ויבינו שחייבים לתקן ומהר.