צבאו של אסד משלים מהר מהצפוי את הכיבוש של דרום סוריה ועוד רגע הוא חוזר להיות שכן שלנו. מנהיגי המורדים בדרעא, ערש המרד בסוריה, הצהירו שיילחמו עד כלות, אבל כמה שבועות של כתישה אווירית וארטילרית שכנעו אותם להיכנע, ואתמול כבר הונף דגל אסד בעיירה. עכשיו הוא פונה אל משולש הירמוך, שם כאלף לוחמים של דאעש, וגם אותם הוא יכניע במהרה. ומשם - צפונה אל רמת הגולן ואל מעבר קונייטרה. 

עד כה אסד מפגין מאמץ שלא להתחכך בישראל, ונראה שהוא ישתדל לכבוש את כפרי הגולן ללא לחימה משמעותית. אבל תקריות כמו חדירה המטוס הלא מאויש השבוע עוד צפויות לנו בימים הקרובים, ולכן כדאי להוריד קצת את מפלס ההיסטריה מכל אירוע כזה.

איך ייתכן שמטוס סורי מצליח לשהות כ־15 דקות מעל שטח הארץ לפני שהוא מופל? תהו רבים מעמיתי. המושחזים שבהם מיהרו לשלוף את המילה השחוקה בלקסיקון ולזעוק: "מחדל!". למרבה המזל יש עדיין מקומות שלא נשטפו באווירת הצווחנות המבוהלת של הרשת ומסוגלים לקבל החלטות בקור רוח.



הבקרה האווירית זיהתה את הנתיב הבעייתי של הכטב"ם עוד בשטח סוריה ואז הוא חצה לירדן ואז חזר שוב לסוריה. דווקא נתיב הטיסה הזה עורר לחץ, כי זה הזכיר את פרופיל הטיסה של המל"ט האיראני שחדר מירדן באותו אזור בפברואר. באירוע כזה אין שיקול דעת: השולט בחיל האוויר מפעיל פק"ל קבוע של הגנת שמי המדינה - רביעיית מטוסי קרב, זוג מסוקי קרב ופקודת הכן לסוללות ההגנה האווירית. 

במקביל, מהבור של חיל האוויר ניסו לברר עם מפקדת חיל האוויר הרוסי בחמימים שבסוריה שלא מדובר במטוס תועה שלהם. החשש להביך את ראש הממשלה בהפלת מטוס רוסי בזמן פגישתו עם הנשיא פוטין ברור. מעבר לזה, אם זה היה מטוס רוסי, אפשר היה להורות להם להסיט אותו לאחור. 

כשהוברר שלא מדובר בכטב"ם רוסי, כבר היה המטוס מעל שטח ישראל, אחרי נתיב טיסה שדי הבהיר כי מדובר במטוס שהתברבר. המטוסים שצפו בו ראו כי לפחות תחת הכנפיים הוא לא נושא חימוש ונתנה הוראה לסוללת הפטריוט להפיל אותו, ככל הניתן כשהוא מעל הכנרת. ליתר ביטחון הופעלה התרעה לתושבים באזור כדי שאיש לא ייפגע מהשברים. בסך הכל אירוע פשוט ומוצלח. אגב, אתמול (חמישי) הוקפצה ערכת ההגנה הזאת מספר פעמים בתגובה למטוסים סוריים שהיו בנתיב חודר. 

# # #

פושע המלחמה אסד הוא לא השכן האידיאלי שהיינו רוצים בסוריה, אבל יש לו יתרונות: הוא מודע לחלוטין לעליונות הישראלית עליו ומורתע ממנה, ויש לו בעל בית רוסי שפתוח תמיד לשמוע אותנו. בעוד כמה שבועות, כשישתלט מחדש על הגבול - הוא גם ידאג ליציבות. פיגועים איראניים בגבול רמת הגולן יסכנו את השליטה ואת הנכסים שלו. ועומדות לפניו עוד כמה מערכות בחלקים אחרים של המדינה.

דווקא מי שיחזרו להיות השכנים הקרובים שלו, תושבי רמת הגולן, נשמעו לי השבוע רגועים יותר מרובנו. מה שמטריד אותם הוא זליגות שיפגעו בתיירות בקיץ, אבל חזרתו של צבא אסד לגבול לא נראית להם כאיום. אחד האתגרים של צה"ל יהיה לשמר את הקשר ההומניטרי עם הכפרים שמעבר לגבול, כדי להבטיח שחוליות שיעיות לא יוכלו להשתמש בהם כבסיס יציאה לפיגועים.

ככלל, השתלטה עלינו ציפייה ילדותית שלכל בעיה או משבר יהיה פתרון בינארי והרמטי. היא שמולידה את שאלות ה"איך ייתכן?". פוליטיקאים חסרי כושר מנהיגות גם מלבים אותה בהבטחות "לשים קץ" לתופעה כזאת או אחרת. 

כך גם בעוטף עזה. אני מבקר אחת לשבוע את התושבים אפופי העשן שם, ולבי איתם. הם דורשים - ובצדק - טיפול בטרור ההצתות, אבל גם הם מבינים שעזה היא בעיה רב־ממדית, שלכל מהלך ישראלי עשויות להיות השלכות חמורות יותר שישפיעו עליהם, ושאיש לא יכול להבטיח להם מהלך אחד שיביא לשיפור ודאי במצבם הביטחוני.

זה הזכיר לי דברים ששמעתי מידידי אפי איתם שגדל בקיבוץ עין גב. הוא זוכר היטב איך בשנות ה־60 כתשו הסורים את הקיבוץ בהפגזות. ערב מלחמת ששת הימים, אחרי שלושה ימים של הפגזות בלתי פוסקות, הם יצאו מהמקלטים ומצאו שהמשק חרב. כמעט לא היה מבנה שלא נפגע.

באותו ערב הגיעו לחדר האוכל, שפגז פער חור גדול בגגו, דוד ופולה בן־גוריון. הם ישבו עם החברים לארוחת הערב ולבסוף אמר להם בן־גוריון דבר אחד: "אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו". הוא לא הבטיח פתרון מוחלט ולא אופק - רק עמידה עיקשת. ככה נשמעת מנהיגות.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ עשר

tguvot@maariv.co.il