סוף־סוף התגלתה ונחשפה ברבים חשיבות העלייה להר הבית. לאחרונה פורסם כי לאחר שראש הממשלה הגמיש את התנגדותו לעליית חברי כנסת ושרים להר הבית, החלו חברי הכנסת בעליות למקום הקדוש, בהם שרן השכל, אורי אריאל, אמיר אוחנה ועוד. אלא שמי שבאמת שותפים ל"יתרון" הזה של עלייה להר הבית, ובהם ח"כ יהודה גליק, נחשפים כמי שמנצלים את נושא העלייה להר כמנוף פוליטי לקידום מעמדם המפלגתי. בעיניי, הם אלה שמחללים את מעמדו הדתי של הר הבית ורומסים את זכרו המקודש של האתר. הם אלה שעשקו את קדושתו הדתית של הר הבית והפכו את העלייה למקום למעשה פוליטי.


השאלה אם מותר ליהודים לעלות להר הבית היא ויכוח הלכתי שלא התחיל היום. כמו סוגיות הלכתיות אחרות שנויות במחלוקת, ההכרעה בהן תבוא עם בואו של התשבי, שיתרץ קושיות ובעיות. השאלה הדחופה שחייבת להעסיק רבנים וגורמים דתיים היא: מהו סדר העדיפויות של נאמני הדת בישראל? מה הם היעדים החשובים והאקטואליים ברשימת המעשים שיחזקו את הדת בישראל, ומה יסייע יותר להפצת ערכי הדת? אם הרבנות הראשית או גוף רבני היו מכינים רשימה של מצוות שחשובות ליהודי המאמין, העלייה להר הבית כנראה לא הייתה מופיעה אפילו בתחתית הרשימה.
 

מי שהפכו את העלייה להר הבית ליעד דתי אקטואלי ולמשימה רוחנית מיידית הם טועים ומטעים. מי שמשתדלים להעמיד את העלייה להר הבית בראש דאגתה של היהדות ולהציב את הנושא הזה בראש מעייניו של היהודי המאמין מזיקים לקידום מעמדה של דת ישראל ופוגעים ביעד של האדרת המצוות המעשיות, הסברתן והחדרתן לציבור הרחב. לתפילה בכוונה הנאמרת בבית כנסת במלבורן או בבודפשט או בשטיבל חסידי בברוקלין יש איכות רוחנית והתקבלות אצל הקב"ה כמו תפילה שנאמרת בהר הבית.
 



מבחינת הדת ושמירת המצוות, חשוב יותר מאמץ הסברתי אינטנסיבי במטרה לשקם את כבודה של השבת, שנרמס בידי הפרהסיה בישראל ושיטת התן וקח של השרים וחברי הכנסת החרדים. הוויכוח על סמכויות הגיור הוא מבחינת היהדות מרכזי וגורלי פי כמה וכמה מקידום עלייה להר הבית.
 

למי שהיהדות יקרה לו באמת, הר הבית הוא אפילו לא נושא שולי. הדבר הראשון במעלה הוא מאמץ עליון לקידום המלחמה בבורות ובבערות בכל הנוגע לדת ולמסורת, שבקרב ישראלים רבים הגיעה לממדים מדהימים. הבורות והבערות בנוגע לדת הן גם שהפכו את העלייה להר הבית ממטרה רוחנית לפוליטית. רגע לפני תשעה באב, עצוב לזכור ולהיזכר שבעת המצור על ירושלים וחורבן בית המקדש, הר הבית היה בריבונות יהודית מלאה. זה לא מנע את החורבן.