העובדות שתיחשפנה כאן בשורות אלה, מטלטלות. הן מלמדות כמה גדול הכוח שבידי המשטרה, כמה מסוכנת היא עלולה להיות כשאין עליה פיקוח אמיתי, וכמה קל לבכיריה לשטות בחברי הכנסת ולמכור להם סיפורי מעשיות, כשהאחרונים דורשים הסברים.

הימים הם ימי סוף יוני 2014, התקופה הנפיצה והקשה מאוד שלאחר חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים בגוש עציון, ימי מבצע "שובו אחים" וההיערכות הלאומית למבצע "צוק איתן". חטיבת המודיעין במשטרת ישראל עסוקה סביב השעון בנושאים הביטחוניים הבוערים. בתוך קלחת האירועים הביטחוניים נוחת על שולחנו של ראש מחלקת המחקר בחטיבת המודיעין של המשטרה, ניצב משנה אמיר בן טובים, מסמך המרכז מידע רב על אודות חברי כנסת ושרים מכהנים.

המסמך הוכן אומנם על ידי אנשיו של בן טובים, אבל הדרישה לאסוף את כל החומר המודיעיני שקיים במערכת על נבחרי הציבור ולחבר אותו למסמך אחד מרוכז הגיעה מראש אגף החקירות והמודיעין דאז, ניצב מני יצחקי. יצירת מסמך שכזה היא ככל הידוע עניין חסר תקדים. המשמעויות שיכולות להיות לו, והפוטנציאל לשימוש פסול בו, ברורים. קודמיו של יצחקי בתפקיד התנגדו לעריכת מסמכים כאלה. ניצב יואב סגלוביץ אסר על כך. מפכ"ל המשטרה שפיקד על יצחקי, יוחנן דנינו, הודר מהמהלך וכלל לא ידע עליו וכמוהו גם היועץ המשפטי לממשלה.




הטור המלא - במעריב סופהשבוע