ביום שלישי השבוע הקריאה הכתבת הצבאית של רשת ב', כרמלה מנשה, הצהרה מפיו של גורם נסתר בצבא. את עיקרי הדברים יש לשוב ולקרוא מספר פעמים כדי להאמין שדברים כגון דא אכן נאמרו מפיו של קצין - שהוא ודאית בדרגת אלוף, אם לא הרמטכ"ל עצמו - וזאת בהנחה שההצהרה אינה מפרי דמיונה של כרמלה מנשה.
ההצהרה, ששודרה בתוכנית "יומן הבוקר", פותחת באמירה כי השיח הציבורי לגבי החרפה רבתי של תגובות צה"ל על טרור הבלונים והעפיפונים לא יזיז את הצבא מעמדתו, שלפיה אין להסלים את התגובות אל מול טרור זה. בהמשך נאמר כי הצבא מתנהל על פי שיקולים מקצועיים ולא על פי הלכי רוח של גורמים פוליטיים, והרמטכ"ל הדגיש - כך על פי ההצהרה - כי נוסף לשיקולים המקצועיים, גם שיקולים ערכיים מכתיבים את פעולתו.
מוסיפה ההצהרה ואומרת כי עמדת צה"ל מאז סיום מבצע צוק איתן הייתה ועודנה שכדי למנוע את המערכה הבאה יש לשנות את המציאות בעזה. אולם עד עתה הממשלה לא קיבלה שום החלטה בדבר יישום עמדת הצבא, ומכיוונה נשמעים רק קולות לצאת לסיבוב לחימה נוסף. ההודעה מסיימת וקובעת שכל מלחמה מביאה ועדות חקירה ומחירים כבדים, הרבה יותר משדות שרופים: "תשאלו את ההורים השכולים, את הנכים המתמודדים שנים עם קשיי הכאב מול משרד הביטחון, והורי הנעדרים המתחננים לפגישות עם אלה שקיבלו את ההחלטות לשלוח את הבנים למלחמה".
להצהרה זו יש להוסיף את דברי הרמטכ"ל בקבינט השבוע, שלפיהם שדות שרופים אינם מצדיקים ירי באלה המבעירים אותם, כמו גם את הסירוב בפועל של המטכ"ל לבצע את הוראות הממשלה מפי בנימין נתניהו, קרי, לחסל את טרור העפיפונים והבלונים, לרבות באמצעות ירי במחבלי ההצתות.
את כל אלה אין מנוס מלהגדיר כמרי בפועל של המטכ"ל בדרג המדיני הממונה עליו. המשמעות החמורה של הצהרת הבכיר הצבאי המסתורי הינה זו: זה ארבע שנים דורש הצבא מהממשלה לפתור במהלך מדיני את המצוקה הכלכלית בחמאסתן, בלי שמרצחי חמאס יתפרקו מנשקם ובלי למנוע מהם את המשך התעצמותם ברקטות, בטילים ובכל הבא ליד. כלומר, התהפכו היוצרות, המטכ"ל מתיימר להכתיב לממשלה מהלכים מדיניים. לא זו בלבד שיש כאן חריגה בוטה מסמכותו של המטכ"ל, אלא שמדובר במתן הכשר לקיומה של מדינת טרור חמאסית, שאינה אלא מכונת טרור משומנת וחסרת מעצורים.
היות שהממשלה לא ביצעה את דרישת הצבא, הרי שהמטכ"ל - על פי ההצהרה - אינו מוכן לצאת למלחמה, שהרי היא מביאה לחללים, נכים ונעדרים; קל וחומר כאשר ראש הממשלה והשרים "שקיבלו את ההחלטות לשלוח את הבנים למלחמה" אינם מוכנים אפילו לפגוש את הורי הנעדרים. המשפט האחרון אינו אלא רמייה בוטה שנועדה לצייר את הדרג המדיני כחסר לב וצמא דם.
אם לא די בכל אלה, אומר האלוף המסתורי מפי כרמלה מנשה שיש להכיל את שריפת שדותינו, כי ירי במחבלי השריפות אינו מתיישב עם "שיקולים מקצועיים", וסותר את "ערכי צה"ל", שאינם מצדיקים יציאה למלחמה בטרור היוצא מחמאסתן, גם אם מחירו עד כה למעלה מ־30 אלף דונמים שרופים - כשני־שלישים משטחה של תל אביב - של שדות, מטעים, חורשות ושמורות טבע.
הערכים האמיתיים
המרי הבוטה של המטכ"ל כלפי הדרג המדיני המופקד עליו אינו רק בגדר הצהרה הזויה ובלתי נתפסת של הבכיר הצבאי המסתורי, אלא הוא מתבטא גם בהתנהלותו של המטכ"ל הלכה למעשה בשטח. אומנם בעקבות הוראתו המפורשת של ראש הממשלה נתניהו לכוחותינו לחסל את טרור ההצתות פרסם דובר צה"ל מספר הודעות על ירי "לעבר חוליות משגרי העפיפונים והבלונים", אבל אלה הינן בבחינת זריית חול בעיניים, היות שלא דווח על שום הרוג ואף לא פצוע, כי אז ברי שמדובר בירי שאין מטרתו לפגוע במחבלי האש. בכך יש משום מסר חד־משמעי לחמאס, שלפיו באפשרותו להמשיך לשרוף את שדותינו, כי למציתים לא יאונה כל רע. לכל היותר, כלי טיס מאויש או לא מאויש יירה בסמוך אליהם, אבל יקפיד מאוד שחס וחלילה אף מחבל לא ייפגע. כאן יש להבהיר שבין התנהלות תבוסתנית זו של המטכ"ל לבין "ערכי צה"ל" אין ולא כלום. קל וחומר שאין כל "שיקול מקצועי" שיצדיק מחדל שכזה.
ערכי צה"ל האמיתיים הינם כאלה שלפיהם יש לבצע - ובכל מחיר - כל משימה שהדרג המדיני מטיל עליו, קל וחומר בלי להתחשב במחיר שנגרם לאויב, כאשר האויב פועל באמצעות נערים שהם בפועל מחבלים לכל דבר ועניין.
להכריע את האויב בכל מחיר - זו הייתה פקודת היציאה לקרב הן של אוגדת הפלדה בפיקודו של האלוף ישראל טל והן של האוגדה שעליה פיקד אריאל שרון במלחמת ששת הימים. לכן בתוך יומיים הוכרע הצבא המצרי ונסוג בבהלה מכל רחבי סיני, כשהוא מותיר אחריו את כל ציודו. מכוח פקודה כגון דא, גם יהודה ושומרון שוחררו ביום אחד - כ"ז באייר תשכ"ז (7.6.1967). גם קווי הצבא המצרי נפרצו בצד המערבי של התעלה במלחמת יום הכיפורים ונפתחה הדרך לחציית התעלה לצדה המצרי בראש ובראשונה מכוחה של פקודת "בכל מחיר"; כך גם לגבי חיסולו של אש"ף בתוך ארבעה ימים, ככוח לוחם במרחב שבין ראש הנקרה לביירות במלחמת לבנון הראשונה.
פקודה שכזו לא ניתנה עם כניסת כוחות הקרקע לחמאסתן בשלושת המבצעים הקודמים, ולכן כולם הסתיימו ללא הכרעה, כמו שהסתיימה גם מלחמת לבנון השנייה ומאותה סיבה. אם לא די בכל אלה, מתברר כי כל פעולות ההפצצה מהזמן האחרון של חיל האוויר נמנעות בכוונת מכוון מלפגוע במרצחי חמאס עצמם, מחשש להסלמה, כלומר מתגובת הארגון. במילים אחרות, לא צבאנו הוא זה המרתיע את חמאסתן, אלא המחבלים הם אלה המרתיעים בפועל את צה"ל.
יש להדגיש כי "ערכי צה"ל" אינם בשום פנים ואופן "ערכים" המקנים חסינות מפני ירי למחבלי האש, הממשיכים לשרוף את אדמותינו. אלה הם "ערכיו" המעוותים והרופסים של מה שהגדיר הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, פרופ' אהרן ברק כ"תפיסת היסוד של הציבור הנאור".
"הציבור הנאור" הינו מכבסת מילים שנועדה להסתיר את המציאות שלפיה מדובר בציבור החילוני־אשכנזי־הוותיק בארץ הפוסט־ציוני־השמאלני־הקיצוני והמצביע עבור העבודה ומרצ. "ערכיו" אינם מקובלים ונדחים שוב ושוב על ידי כשני־שלישים לפחות מהציבור היהודי בארץ, ראו תוצאות הבחירות זה למעלה מ־40 שנה.
בכל האמור לעיל אין כמובן כדי לנקות ולו מבדל של אחריות את הדרג המדיני ובמיוחד את שר הביטחון וראש הממשלה. יחד עם זאת, יש משום "טיעון לא רע לעונש", בכך שאין פלא שהממשלה אינה ששה להורות לצה"ל לחסל את קן הצרעות החמאסי בעזה - כפי שהדבר נעשה לגבי אותם מחבלים ממש ביהודה ושומרון בחומת מגן - זאת כאשר המטכ"ל משמיע קולות צורמים של חוסר רצון מוחלט לבצע את המשימה. אין זה פשוט כלל ועיקר לצאת למלחמה כאשר מרביתו של המטכ"ל שרוי בהלך רוח תבוסתני, המוכן להכיל את טרור האש במקום להילחם בו.
חמאסתן נשלטת על ידי חיות אדם רצחניות, חסרות כל מעצורים, שהחרבתה של מדינת ישראל הינה מטרתן האחת והיחידה. הדעת אינה סובלת את קיומה של ישות טרור שכזו - שמאז הגירוש המביש של מתיישבי גוש קטיף ויתר היישובים בעזה נורו משטחה לישראל עשרות אלפי טילים ופצמ"רים - המשתקת בכל עת שחפצה נפשה בכך את חיי הכלכלה של המדינה כולה ואת אלה של יישובי עוטף עזה בפרט למשך שבועות ארוכים. היות שאין שום אפשרות מעשית שכנופיית רוצחים זאת תתפרק מנשקה מרצון ו/או שמישהו אחר - למעט כוחותינו - יעשה זאת, אין אפוא מנוס: על הממשלה להתעשת, וחרף חוסר רצונו של המטכ"ל לעשות את המלאכה, להורות לו לעשות כן, וככל שהוראה כזו תוקדם - כך ייטב לכולנו.