ואכן, היא נמשכה, ונמשכת גם באולם הרגיל של מועצת הביטחון, בהשתתפות השחקנים הרגילים שמדקלמים את נאומיהם על המצב במזרח התיכון מתוך הרגל ושיגרה. אם לא היה מדובר בסכסוך דמים שמדי פעם מתלהט ונגרר לסף מלחמה, אפשר ומותר היה לגחך וללעוג למועצת הביטחון, הגוף היחידי באו"ם המוסמך להפעיל כוח לאכוף את החלטותיו. אבל זהו גוף שבמשך שבע שנים לא עשה מאומה ולא נקף אצבע לבלום את המלחמה בסוריה, שלפי דוח של הארגון גרם למותם של כ-400 אלף בני אדם ולעקירת מיליונים מבתיהם.
רוב העיתונאים, כתבי האו"ם כבר לא נכנסים לדיון התקופתי של מועצת הביטחון על המזרח התיכון. הם גם לא עוקבים אחריו במסכי הטלוויזיה בחדר התדרוכים. הדיון לא מעניין, לא מחדש מאומה ולא "מזיז" לאף אחד. מלבד דיווח קצר על הדיון באתר החדשות של האו"ם, הדיון גם לא מדווח בכלל באמצעי התקשורת בארה'ב ובמערב.
מה שהפלסטינים לא מבינים, וכנראה אינם מסוגלים להפנים, הוא שדיון במועצת הביטחון על מצוקת תושבי עזה או על המתיחות באזור איננו תורם מאומה לקידום ניסיון או מאמץ כלשהו לשיפור המשבר, ובוודאי שלא לקידום פתרון מדיני. במאמץ להדגיש את חוסר התועלת בהתערבות האו"ם בתחום הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולהבהיר שזהו תחום בלעדי לטיפולה של ארה"ב נודע כי הממשל מתכונן להקפיא לגמרי את כל תקציב הסיוע האמריקאי לפלסטינים. מדובר בסיוע בסכום של 250 מיליון דולר.
זהו סיוע שאושר על ידי הקונגרס. אבל לממשל הסמכות לעכב את העברתו לפלסטינים. גם ישראל לא יוצאת חפה לגמרי מאחריות לשיתוק המתמשך בתהליך, שהדיון התקופתי במועצת הביטחון על המצב במזרח התיכון בעצם מאשר את קיומו ומאושש את המשכיותו. אין שום סימן ורמז ליוזמה ישראלית או למהלך מדיני כל שהוא שיוכיח רצון ליזומה. בחודש הבא יתקיים שוב דיון על "המצב במזרח התיכון והשאלה הפלסטינית". אותם הנאומים, אותן ההצהרות. ההצגה חייבת להימשך.
התרעות פיקוד העורף